חוקת עליה ג

חוקת עליה ג, תפארת בשבוע. במ' כ,י: "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים".

מאחורי הפשט הקשה לפיו בפסוק זה ובבא אחריו נגזר על עם ישראל שמשה לא יוכל להכניסו לארץ הקודש, מסתתר מהלך של המתקה לצרות אלו ולכל אשר ידמה לנו לצרות.

ויקהילו "משה ואהרן את הקהל": בערכו 1148 מגלה לפנינו שתי כפות מאזניים: "זכר ליציאת מצרים" ומולו, "קבלת התורה", להזכירנו אשר קבלת התורה מהווה בעצמה זכר, הפעלה נצחית, של יציאת מצרים לכל אדם ולכל דור. כל יום בו תקבל את התורה, בו תחדש את קבלת התורה בתוכך, עוצמת יציאת מצרים, ההגנה כנגד כל אשר יוכל להוות לך מיצר, תחול עליך משמים. בדיוק כדוגמא אשר הבאנו לפני כמה ימים בענין "יציאת מצרים" שוה "נעשה ונשמע", אשר בזכות המאוחר זכינו למפרע במוקדם.

והיכן הקהילו משה ואהרן את הקהל? "אל פני הסלע", שבערכו 336 מצביע על העמדתם במצב של "שאלה" מול יכולתם להיות "בני חורין". אל פני הסלע מהוה הכרח להכרעה, בין תודעה המחזיקה בשאלות לבין תודעה שקנתה לעצמה תורה, וחרתה אותה על קורות לבו של האדם: בין עבד אף אם להגיון המוגבל, לבין קהילת "בני חורין". "אל פני הסלע" מזכיר לנו את המצב של איום בהר סיני, כאשר לדברי רש"י הקב"ה כפה עליהם הר כגיגית, והיה ענין של פיקוח נפש להישבע בלשון נעשה ונשמע. כאן, בכל דור ודור, מלבד ענין של הצלת החיים הגשמיים, ההכרעה היא בענין להשתעבד לחוקי הטבע או להתעלות לחיים בנס מודע.

ואז "שמעו נא המרים" = 762, שמעו (תהי' צה,א) "לצור ישענו" ומיד, (תהי' צה,ב) "נקדמה פניו בתודה", שניהם בערך 762; כי בהמתקת מה שבאותו מעמד לא נמתק, היום, כרגע, בלבך, בלבנו, תתעורר בכל העולמות (עזרא\נחמיה נח,יב) "שמחה גדולה כי הבינו בדברים". ובסיום החגיגי: "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" השוה 614 כמנין "חרות", אותה חריתה של החוק הא-להי על קורות לבו של האדם ההופכת אותו לבן-חורין, שאין לו תלונות כלשהם כי אם הודיה אל זה "הזן את העולם" (= 614), והצהרה שגורה בפיו (תהי' כג,ו) "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" כי "י-הוה מלך י-הוה מלך י-הוה ימלך לעולם ועד", וחי בערבות שלמה לזולתו, מתוך דרכו לדעת שאם שייך ונכון, אף מתוך סלע ניתן להוציא מים.  "המן הסלע הזה נוציא לכם מים" היא שאלה לגבי תיקון המוחין באדם. גם מכלול "חכמה בינה דעת" שוה 614, ואם מתוך תיקונם נשפיע להעלות את חסד-גבורה-תפארת (= 1369 = \ישע' לו,ז\ "לפני המזבח הזה תשתחוו" = \דניאל ח,כז\ "ואעשה את מלאכת המלך", שניהם בבחינת הכנת המעשה) ולתקן תחתם את מידות נצח-הוד-יסוד, שבשוויים 243 מפגישות אותנו עם הנסיון של (דב' טו,ז) "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך", לתקן בהתייחסות נכונה את מידת המלכות, ולהימנע בהגשמת התורה בחיינו מכישלון מי מריבה; כי משה לא יצטרך יותר להכות את הסלע וגם לדבר אליו יוציא מים הראוים לנו, ואז הוא יכניס אותנו סוף סוף לארץ ישראל ויבנה את בית הבחירה, וישועה גדולה תבוא לעולם, בע"ה במהרה בימינו אכי"ר.