בראשית, עליה א, חסד בשבוע. ברא' א,כז: "ויברא א-להים את האדם בצלמו, בצלם א-להים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם".
יום הששי לבריאת העולם; לקראת סוף היום. הכל מוכן כבר, מלכות שלמה, כמו רכב המוכן בכל פרטי פרטיו לנסיעה, ורק חסר נהג אשר יניעו ויסע בו אל תכליתו, ובכך יגלה את תועלתו. בפסגת הבריאה מוכן המקום לאדם, איש ואשה יחדיו באותו גוף (פירוד הגופים יחול רק לאחר מכן, בדיעבד), יוצאים למסע של תיקון בעשיה. בעוד כמה פסוקים נקרא, בכניסת השבת, על כל אשר ברא א-להים לעשות: שהוא ברא בכלל, ועל האדם לעשות בפרט. "ויברא א-להים את האדם בצלמו, בצלם א-להים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם" = 2816, והכניסם אל תוך מסלול שתכליתו יתגלה לקראת קבלת התורה, כאשר בני ישראל יקבלו על עצמם את היותם מיוחדים להאיר לעולם דוקא באור של שלום: (שמ' טו,א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת".
האדם נברא בצלם עליון. הבורא אותו מכונה "א-להים" = 86 = "הטבע", בחינת החוק והדין והמידה; תכליתו, להתרומם בצלם לעברו, לתקן עולם לאשר חסד ייבנה בידי האדם. "ויברא א-להים את האדם בצלמו" = 924 (שמ' ל,לב) "ובמתכנתו", לציין אשר [תהי' קיח,כ] "זה השער לי-הוה, צדיקים יבאו בו": האדם הוא הנברא היחיד אשר יש לו חופש בחירה, מתוכו הוא יטעה ויגרום לעצמו צרה, אבל יוכל תמיד לפנות מחדש אל השער לי-הוה ("השער לי-הוה" = 631, להצביע על שיקום האדם על שגגתו (שופ' טו,יח) "ויקרא אל י-הוה ויאמר" את כל אשר בלבו), ושערי תשובה יהיו פתוחים (דב' ד,י) "כל הימים אשר הם חיים על האדמה".
זה אשר "בצלם א-להים ברא אתו" = 858 מהוה כבר כלי תקין לקבל בקרבו (ברא' ב,ז) "נשמת חיים" שהיא חלק א-לוה ממעל ממש, וחרת הבורא בתוכה (ברא' ג,כד) "את דרך עץ החיים" העוברת דרך עץ הדעת טוב ורע, להגיע דרכה לחיי נצח. הנשמה היא נצחית מטבעה, אך רק חיי האדם על האדמה ייזכו אותה בנצחיות בפועל. כי במקדש הבריאה, האדם עצמו נוטל את תכונות (שמ' ל,לו) "קדש קדשים", ואת הצלם אשר נתקן במעשיך תקח (ש"א א,כד) "ותבאהו בית י-הוה"; ובכך (תהי' קיט,קעה) "תחי נפשי", (דב' ל,טו) "ואת המות" בכל צורותיה תדחה.
והנה פלא עצום: "זכר ונקבה ברא אתם" = 1034 רק שביחד, שניהם בגוף אחד, (רות א,ט) "אשה בית אישה", וככה היו אמורים להיות בדבקות טבעית (שופ' יח,לא) "כל ימי היות בית הא-להים" המה, כל עוד הרצון של האדם הפרטי לא יסטה מגדולת רצון בוראו, כל עוד הוא לא יצא לדרך בעצמו ויחנך תהליך בלתי הפיך של חזרה למקור בדרך ארוכה. ובכל אופן, תכלית התשובה היא שהמקור ייראה אחרת ממה שנראה אותו מקור שעזבת; כי אז היית תחת פיקוד השם א-להים שהוא הבורא ומתוך כך הוא גם המחוקק והדן והשופט והגוזר ואף המעניש כבי'; והאש שלו; ועכשיו בדרכך בתשובה -הכוללת את הידבקותך בזיווגך בשורש הנשמה, אליו היית מחובר מעת בריאתך, וכוללת את השלום שלך עם כל זולתך- תמצא נקודת מפנה, (ויק' י,ב) "ותצא אש מלפני י-הוה", שהשם י-הוה הממונה על כל החסדים הוא הזה שיוציא אש ממותקת, מחממת, במקום האש השורפת של הא-להים, ותידבק בזיווג נשמתך בהרגשה של (ש"ב א,כו) "נפלאתה אהבתך לי". וכבר בשלמות הרבה יותר גבוהה מהראשונית, מתוך שאת משכנך אתה בונה בדבקות (דה"ב לא,ג) "בתורת י-הוה" שהיא כולה חסד ורחמים, תפקח עיניך לראות (יח' מד,ד) "והנה מלא כבוד י-הוה את בית י-הוה": "כבוד י-הוה" = 58 דהינו "חן", ממלא את "בית י-הוה" = 438, (יש' סו,טו) "כי הנה י-הוה באש יבוא", שמימיו הרווים חסד של ה' יבואו בכלי האש של א-להים: שבשלום וביחוד המתקת ובטלת את גזירת הפירוד, ואין כבר כי אם גאולה ברחמים המתפשטת ובאה מתוך נסיונות חייך, ואז העושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, ובאמצעותנו -איזו שמחה!- על כל העולם. וקומו לפעול לכך. ואמרו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה