בראשית, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' ד,יט: "ויקח לו למך שתי נשים; שם האחת עדה, ושם השנית צלה".
ראה הוזהרת: אם אין המח שולט על הלב, אז כאשר העינים רואות, הלב חומד, ובכח יצרותיו ישעבד את המח לתרץ את מבוקשיו. מל"ך נוטריקון של מח-לב-כבד לפי סדר הסמכות המתוקנת. למ"ך, מאידך, באותם אותיות, מסמן מצב בו הלב ראשון למלכות, וכל יתר המערכת משועבדת לתשוקותיו הבוערות.
כך קרה בדור המבול: "ויקח לו למך שתי נשים; שם האחת עדה, ושם השנית צלה" = 3429; מפרשים חז"ל אשר נהגו אותו דור לישא שתי נשים: האחת לפריה ורביה, והשניה אך לתענוג. הראשונה משועבדת לביתה ומוזנחת לרוב; השניה, מקושטת ומפונקת בכל טוב, ומשקים אותה כוס של עקרין, משקה המונע ממנה להיכנס להריון. מה שהשכל אינו סובל, יהפוך לנורמלי ומקובל תחת שליטת הלב הערל; כפי שקורה בעוד פסוק באותו ערך: [שמ' ט,ז] "וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שלח את העם". הרי לא יתכן ששכלו לא יבין שהוא פשוט נענש במכות קשות והפיתרון בידו, בכך שישחרר את ישראל; ובכל זאת, לבו הקשה מאבד לו את מלכותו בעקשנות, עד אשר [ירמ' ל,כג] "הנה סערת י-הוה, חמה יצאה, סער מתגורר; על ראש רשעים יחול", ובקצה רשעותם יוטל מהם הכח לבחור, כי אבודים כבר מרוב רע, וייחשבו למתים בעודם בחיים.
אז, "ויקח לו למך שתי נשים" = 1360 ובחר במוסר כפול בעצת לבו הכבד ובזה ייאבד משמים, כפי שיאמר ה' אל משה (שמ' י,א) "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו". ואם רק היה ממליך על עצמו את השכל הישר אז היה מתקיים בו בשלמות הנאמר (דב' כח,ד) "ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך" וביתו היה קדוש עד כדי (דה"ב ו,יא) "ואשים שם את הארון", כי תכלית האדם אשר ילך בדרך ישרה ואז (דה"ב לב,יב) "לפני מזבח אחד תשתחוו" לעת הישועה.
היו לו "שתי נשים" = 1110, מצב אשר מביא תמיד לאי הבנות, למחלוקת, לצרה, כי שתיהן ראויות לאותו תפקיד והוא יבדיל ביניהן בין פריה ורביה לבין תענוג. אז יוסף יתבע מאחיו אשר מרגלים המה והם יטענו [ברא' מב,י] "ויאמרו אליו: לא אדני, ועבדיך באו לשבר אכל", וכל התהליך יתקיים מידה כנגד מידה: באותו ערך מספרי הוא ידרוש (ברא' מב,כ) "ואת אחיכם הקטן תביאו אלי" ולאחר מכן יעשה להם את תרגיל החבאת הגביע שלו באמתחת בנימין ויגזור על (ברא' מד,יז) "האיש אשר נמצא הגביע בידו". מהלך שלם של נסיונות יעבור על למך, כפי שיעבור על אחי יוסף, מתוך רגע של בחירה מוטעית (יהו' כב,כה) "לבלתי ירא (ירוא) את י-הוה". ואם לא תשכיל ללכת בדרך ה' לעשות צדק בשעריך, (שופ' טז,טו) "איך תאמר: אהבתיך"?
והנה שתי נשיו: "שם האחת עדה" = 883, היא המיועדת לפריה ורביה, הכנועה ומוקדשת למצוה וחיה חיי צער ועמל, על בניה ייאמר (ברא' מו,לב) "והאנשים רעי צאן" כיעקב וכמשה וכדוד הצדיקים וראוים למלוכה, כולם ראוים לכך שיתקיים עליהם המובטח (ש"ב ח,יד) "ויושע י-הוה את דוד", (מ"א יז,כד) "כי איש א-להים אתה". עדה מביאה עדות לפני ה' וכפי שתעשה חנה בעתה, דורשת (איכה ג,נט) "שפטה משפטי" כי עוול נעשה עמדי. "ושם השנית צלה" = 1236 המיועדת לתענוגי הגוף, ואין מחשבות ה' כמחשבות האדם (ויק' כו,ד) "ועץ השדה יתן פריו" אף אם האדם לא יהיה זכאי לו, ואז הפרי ינבל או יגנב, וגם צלה תלד, אמנם בנים רשעים; ולמך יקשה את לבו לבל יפשפש במעשיו וישכיל, ורק יראה אשר (דב' א,כז) "בשנאת י-הוה אתנו" באות עלינו הרעות האלו.
כי בסיפור שלנו רק השתלטות הלב החומד, הרוצה רק לקבל, המתקמצן, המסרב לתת, גורמת לאובדן של למך. הרי "צלה" = 125 + "עדה" = 79 הן ביחד = 204 כמנין צדיק, כמנין (ברא' לט,כג) "י-הוה מצליח", כמנין (יש' מב,כא) "י-הוה מצליח". אם כבר נשא שתי נשים, אם כבר יש לו עושר בביתו, יכל להשיג ברכה כפולה. ובמקום זאת הפריד, הפריש אך לעצמו מעדנים, לחם קדוש לאכלו מחוץ לקודש, ובמצוה זלזל.
יהי רצון שלעת נשמח בשמחת התורה, נשכיל להשליט את השכל הישר על כבדות לבנו, ונקום לעשות צדקה ומשפט בפועל, להרבות שלום בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה