יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

לך לך, עליה ו, יסוד בשבוע

לך לך, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' טו,ז: "ויאמר אליו: אני י-הוה, אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה".
הנה לפנינו הצהרה פשוטה וברורה של בורא עולם אל אברהם, דרכה נוכל לצפות בשקיפות על מפת הדרכים החסידית לכל תקיון אשר בידינו להוביל (כפי שסיכם אותם לנו הבעש"ט הקדוש). בראש ובראשונה, מונחי יסוד: הפסוק שלנו השלם, בערכו 4979, מביא אותנו לתודעת ההמשכיות המדויקת בין הדיבור הא-להי לבין עשיתו בעולם, כדברי משה בעתו: [דב' י,יא] "ויאמר י-הוה אלי: קום לך למסע לפני העם, ויבאו ויירשו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם לתת להם": באותו ערך מספרי מדויק, ההבטחה, וראשית קיומה. ובתור מונח יסוד שני, עליך לעשות טוב, אך לא עליך המלאכה לגמור: [יח' לג,ט] "ואתה, כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה, ולא שב מדרכו, הוא בעונו ימות, ואתה נפשך הצלת". מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה, מדמה אותה כאילו התגשמה (ובכך, אמנם מחשבה היתה ולא מעשה, לפי תולדותיה ותוצאותיה תזוהה כמעשה). עליך מצות התוכחה, להוכיח את חברך אשר נוטה לדרך מעוותת. עליך להעיר ולהאיר לו, כמיטב יכולתך. ועל ההשתדלות הזו תישכר, והוא כפי בחירתו. ועל כן, אין יאוש בעולם כלל, כי לא מענינך כמה תצליח במשימתך כי אם לעשות בלב טוב כפי מיטבך, וה' יצליח.
אז, השלב הראשון בתיקון מכונה בשם הכנעה. "ויאמר אליו: אני י-הוה" = 391: (דב' לד,י) "פנים אל פנים", בשקיפות ובדיוק, רואים את המצוי. מי אני, מה אני, באיזה מצב אני נתון. והנה לפנינו מתבטא השם הקדוש המושל על החסדים, (ברא' לח,טז) "ויאמר: הבה נא אבוא אליך" כי עצם האמונה מעורר גילוי א-להות בקרבנו. ולפעמים אחרת הוא, (במ' כב,כו) "ויחר אף א-להים" במידת הדין, (במ' יא,ב) "ויצעק העם" לקרוא למידת הרחמים לעזרתם, וישוב ה' (יהו' ז,כו) "מחרון אפו". רק היה זהיר לזהות לפי האמת את מצבך, לפענח את הדרך הישרה בה תלך.
ואז, בירור הדברים, בשלב ההבדלה. ה' הוא אשר הבדילך לטובה, "אשר הוצאתיך מאור כשדים" = 1654, מהמות הבטוחה בידי נמרוד הרשע, ואמר [יש' מח,יא] "למעני למעני אעשה כי איך יחל, וכבודי לאחר לא אתן", כי מול האמונה וההתמסרות של אברהם, ה' לא יתן לחילול ה' לקרות, שיחשבו בני האדם שיש רשות אחרת מלבדו. ועוד יותר ברור, כי מניעת החילול כמידת הקידוש, ובכל אשר אתם עושים, (יח' יח,ב) "אתם משלים את המשל הזה", ובסיבותיכם יוצרים תוצאות ותולדות החלות על עצמכם ומשפיעות על כל העולם. 
ואז, המתקת כל המהלך. הרי גם כבוד ה' הנשמר בשלב ההבדלה, היתה תכליתו להיטיב עמך, "לתת לך את הארץ הזאת" = 1990, את המלכות המתוקנת בה היחוד שלך בארצך, בזוגתך, תהיה בבחינת [תהי' פה,יא] "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו", ומכח מעלה זו, הברכה תתקים אף אם בדרכים קשות [תהי' קז,ג] "ומארצות קבצם, ממזרח וממערב, מצפון ומים"; כי באים אל הארץ "לרשתה" = 935 כי נשארו דבוקים בלבם (דב' טז,ב) "במקום אשר יבחר י-הוה", והאמינו באשר מה' הישועה (הו' יג,ד) "ומושיע אין בלתי". ואם באמת הלכנו בדרכי התיקון בכל לבב ובכל הפנש ובכל המאוד, נהיה מודעים אשר יבוא ה' (שמ' יח,יג) "לשפט את העם"  (יהו' כד,כה) "וישם לו חק ומשפט", והשלום יוכיח את זכות בני ישראל להביא ישועה לעולם.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה