נח, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' ט,ו: "שפך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם א-להים עשה את האדם".
האדם נברא בצלם א-להים, וכדברי התניא, נשמתו היא חלק א-לוה ממעל ממש. אז יש את המלכות העליונה שבצלמה האדם נברא, ויש את האדם, כל אדם, אשר אותו צלם מחיהו מקרבו. והנה רמז לכך בפסוק שלנו השלם, בשוויו 2105, בדיוק כמו [שה"ש ב,ב]: "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות". אשר יאמר הקב"ה לגבי נשמת האדם שהיא כמו פרח מסובב בקוצים של העולם העבה; והנוטל את חייו של זולתו בזדון, שופך, שובר את הכלי אשר הוכן להכיל אור עליון, ובכך גוזל גם מהאדם וגם מהבורא ית' בלקחו את אשר איננו ברשותו, ונכשל בעבודה זרה גם יחד, כי שם את עצמו כבי' לשליט עליון אשר חיים ומות בידיו, וכופר בכך בא-להות.
הפסוק שלנו מביא אחת משבעת המצוות אשר קבלו נח ובניו לכל דורות האנושות כולה, הנה איסור שפיכות דמים. והמצוה מוצגת באופן של מידה כנגד מידה: מי שישפוך את דם זולתו, בידי אדם (והפשט הוא שלפי גזרת בית דין אשר ידון אותו) אף דמו ישפך גם. כי "שפך דם האדם באדם" = 541 הוא רק (דב' א,יא) "י-הוה א-להי אבותכם", אשר בשפכו דם אדם, המכילה את הנפש, בתוך האדם, יחיהו ויניעהו לחיי עולם המעשה. ומאידך, שופך דם האדם באדם משמעותו גם הריגת האדם שנמצא בתוך אדם אחר, דהינו עובר שטרם יצא מתוך רחם אמו לעולם; מכאן שדין המפיל עובר למנוע את המשך התפתחותו ולעקור אותו מהשתלשלות החיים, דינו כדין כל רוצח (כדברי רבי ישמעאל בסנהדרין נז), דהינו (ש"א יט,ו) "חי י-הוה אם יומת".
על כן, "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" = 1001, מידה כנגד מידה, [תהי' יח,כא] "יגמלני י-הוה כצדקי, כבר (כבור) ידי ישיב לי". כי (תהי' קג,ו) "עשה צדקות י-הוה" ואין צדקה כי אם הידור בצדק, וצוה (תהי' קמט,ז) "לעשות נקמה" לזה אשר דמו נשפך ע"פ משפט צדק, (מש' ט,י) "ודעת קדשים בינה".
אך אין הרצח בפועל, שהאדם היה בחיים ולאחר מעשה זולתו כבר אין נשמתו בו וגופתו נועדה לקבורה, המקרה היחידי של שפיכות דמים. כפי שמצינו בגמרא (יבמות סג,ב): תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים עכל"ק; כי נמנע מהמצוה הראשונה אשר ניתנה לאדם ונשנתה אף לנח ובניו, וממעט את דמות הא-להים מן העולם. ועוד ראינו במשנה (מסכת אבות ג,יד): "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים", והוסיף החפץ חיים אשר גם המדבר לשון הרע נחשב לשופך דם רעהו; כי שניהם הורסים את דמות הזולת וכאילו מורידים אותו לשאול.
הרי שלא רק שופך דם רעהו בפועל, אלא גם הזה הגורם לו יסורי מיתה, ואף זה שבידיו להצילו ואין הוא חס לצרכו, כולם כשופכים את דמו. ודנים אותו משמים כחוט השערה, כדברים הקדושים שבספר חסידים (אות קנג) שכתב: מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו לומר אל תעשה, הרי כל העונש שמקבל מעלין על זה כאילו הרגו, לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו עכל"ק. ועוד ראינו בגמרא אשר יצא רבי עקיבא ודרש (נדרים ז,א): כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים עכ"ל, כי אולי מתוך הרחמים שיגמול עם החולה תהיה לו הקלה אף רפואה. ועוד (כתובות סח,א): כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה עכ"ל, וכפי שראינו לעיל שפיכות דמים כלולה גם מעבודה זרה, כי יחשוב האדם שאם יתן מאשר לו לזולתו יחסר לו חלילה, וכך יכפור במצות ה' ובהשגחתו אשר הכל ממנו ית'. וכדברי החכם מכל אדם (משלי י,ב): וצדקה תציל ממות.
וכפי שמובא בתוכחת בן סירא (פרק לד, לפי תרגום בן זאב): עושק מחיית רעהו, חומס נפשו, ועוצר שכר שיר, שופך דמו. צם על חטאיו (כאילו חוזר בתשובה עליהם) ושב אליהם, תפלתו מי ישמע, וצומו מה הועיל.
ערך חיי האדם כזה נעלה "כי בצלם א-להים עשה את האדם" = 1104, ושופכי דמים (במ' יד,ט) "סר צלם מעליהם וי-הוה אתנו". ומעשי האדם חוזרים אליו כנאמר (מלא' ג,ח) "כי אתם קבעים אתי", ורק שייך אשר (דב' י,כ) "את י-הוה א-להיך תירא" ותלך תמיד בתמימות ובאהבה לפניו להרבות טוב ולהיות כלי לישועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה