יום שישי, 31 באוקטובר 2014

לך לך, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

לך לך, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' יז,ח: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל ארץ כנען לאחזת עולם, והייתי להם לא-להים".
שתי כפות למאזניים, שווי משקלם יצביע על צדק. וסוף מעשה במחשבה תחלה: הסוף הוא ישום ההתחלה. בדיוק כפי תינוק שנולד הוא בחינת ביצוע של אשר הריצו הוריו תשעה ירחים קודם, כך נתינת הארץ, המלכות, בידינו, צומחת אל תוך תודעה של א-להות הקרובה אלינו בחיינו על פני הארץ. "והייתי להם לא-להים" הוא תיאור הביצוע המושלם של תתו לנו את הארץ המובטחת.
מהיכן מתגלגל זכותו של אברהם להבטחת הבורא "ונתתי לך ולזרעך אחריך" = 1488? כפות המאזניים באיזון מדויק ומפואר בהשיבם: (ברא' יב,א) "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". זה שהיית מספיק בטוח ואמיץ לעזוב לגמרי את אשר נראה היה בידיך,  וקפצת באמונה אל הבלתי נודע, משמעותו שתזכה באחיזה חדשה, נעלית מזו ששחררת, ותזכה להורישה בבחינת כלי וצינור לדרך החדשה בה בחרת. ונחלתך הנשגבת עלי ארץ תהיה תמיד שלך (דב' יב,כה) "כי תעשה הישר בעיני י-הוה", ותדע ולא תשכח אשר [תהי' לג,טז] "אין המלך נושע ברב חיל, גבור לא ינצל ברב כח", כי אם תמיד בהשגחת ה' לפי חוקי תורתו.
ה' יתן לך "את ארץ מגריך, את כל ארץ כנען" = 1897, ואם תשכיל, תתעורר להבין בלבך אשר באמת רק [תהי' טז,ה] "י-הוה מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי", ואין אחיזה בנחלה הגשמית אם אין אחיזה ברוחנית. מצד אחד, תקבל את "ארץ מגריך" = 564, את כל המערכת הגשמית עליה מונחים כל פחדיך, ובכך תשלוט עליהם לבל תפחד כי אם ממנו ית'; וזה (דב' כד,יט) "יהיה למען יברכך י-הוה א-להיך" מתוך אשר נשקף באורחותיך היותך (דב' לג,כט) "עם נושע בי-הוה" אשר (תהי' קמה,ז) "זכר רב טובך יביעו" ויסתיגו מללכת (מ"א יא,ד) "אחרי אלהים אחרים" כאחרי שקרי והבלי העולם, כי ה' (ירמ' יא,כ) "בחן כליות ולב", והן לכלל והן לפרט (הוש' יב,ג) "כמעלליו ישיב לו". וכל (מש' יז,כז) "יודע דעת" יבקש לאחוז ולשוב (ברא' ל,כה) "אל מקומי ולארצי": אל מקום מחצב נשמתו, ואל השתפקות שורשיו בעולם העבה לתקנו. 
וכנען לשון כניעה הוא, "כנען" = 190 = "קץ". לתת לך את "כל ארץ כנען" = 531 זה לתת בידיך משימה: לעמוד על המקום בו הכל התחיל, ולהביאו אל בחינת קץ, נקודת אל-חזור של גאולה שלמה והעלאת העולם התחתון אל יחוד מושלם בעולם העליון, בצלמו וכדמותו. האחיזה בארץ רק מוכיחה החוצה אשר (ברא' ו,כב) "א-להים כן עשה" כאשר דבר, ואז (תהי' קחכ,ב) "אשריך" וכל הכלים בידיך, כי מפורש בידיך אשר (דב' יז,כ) "למען יאריך ימים" יקים חיי חסד לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, (ברא' לא,נד) "ויקרא לאחיו לאכל לחם", (ברא' מח,ב) "ויתחזק" הוא (שמ' י,א) "ואת לב עבדיו" יחזק ויוביל, להידמות תמיד אל מידות (תהי' נז,ד) "חסדו ואמתו" של בוראו, כמידת הארץ אשר קבל כדוגמת אותו ארץ בעולמות העליונים.
ויקבלו "לאחזת עולם" = 592 (מ"ב ו,ו) "את המקום" המחובר אל טבעם של (תהי' קג,כ) "עשי דברו", אשר כל יום בחייהם יגשו אל תכלית בריאתם באהבה ויאמרו בקומם (הוש' ה,טו) "אלך אשובה אל מקומי" (שאחזור בתשובה שלמה, באופן יותר מושלם ממה שחזרתי אתמול), ובלי לראות את עצמם כזכאים, כבעלי חוב שחייהם וזרעם ופרנסתם בידיהם, אלא בהכנעה ובביטול כלפי ה', יתחננו כל יום מחדש כלשון (ברא' כד,יב) "הקרה נא לפני היום", ויעמלו בטוב שלא על מנת לקבל שכר (דב' א,יז) "כי המשפט לא-להים הוא" ובאמת תמיד הכל לטובה; וירבו (דב' ב,כו) "דברי שלום" על פני הארץ. אז יתקים אשר בקשת (איכה ה,כא) "חדש ימינו כקדם", באשר תעלוז באמרך את מה שאמרת ביגון ובדמעה לפני: (איכה א,יג) "השיבני אחור". ובכך תזכה (נחמ' י,לז) "להביא לבית א-להינו" את מנחתך, וכדברי הנביא (מלא' ג,ד): וערבה לה' מנחת יהודה "וירושלם", כימי עולם וכשנים קדמוניות; וכנבואת ירמיהו (לג,טז) "וירושלם" תשכון לבטח: שלום על ישראל, משמעותו שלום על כל העולם. 
ותכלית כל התכנית היא היחוד המושלם, בו חיים בעולם העבה לפי חוקי עולם הרוח. "והייתי להם לא-להים" = 632, (במ' יד,יח) "ארך אפים ורב חסד". (תהי' סו,י) "כי בחנתנו א-להים" בנסיונות ותיקונים, ונרבה (מ"א ח,נד) "להתפלל אל י-הוה" בעוד גמלנו חסד עם כל (תהי' קט,טז) "איש עני ואביון ונכאה לבב", וקבל (ברא' לא,מט) "איש מרעהו" מהטוב (ויק' ה,כג) "אשר מצא" בדרכו. "והייתי להם" = 516, יאמר ה', (ברא' יז,א) "והיה תמים" בהליכך לפניו; ומהחיבור הזה, (ברא' כז,כח) "ויתן לך" הא-להים ככל צרכך, כי הוא (דב' א,לג) "ההלך לפניכם בדרך", וממנו (זכ' ט,יב) "התקוה" כי תנהג תמיד (דה"ב יט,ט) "באמונה ובלבב שלם".


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה