יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

נח, עליה ו, יסוד בשבוע

נח, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' ט,כ: "ויחל נח איש האדמה, ויטע כרם".
מסביר רש"י שכוונת הכתוב איש האדמה היא שנעשה אדוני האדמה; שיצא מהרוחניות המובהקת בה חי עד עתה והתחבר לעולם המעשה, לאדמה ממש, לשלוט עליה ולהוציא ממנה פרי. "ויחל נח איש האדמה" = 478, שהיה בידו להפיק תבואה ולחלקה לכל עמי הארץ (שמ' טז,כא) "איש כפי אכלו", ויקפיד אשר (תהי' קמה,יז) "בכל מעשיו" ייראה שהברכה באה מהארץ, זאת אומרת (יואל א,ט) "מבית י-הוה"; הרי כל העולם העבה נברא מתוך רצונו ית' לבנות לעצמו בית, דירה בתחתונים, בעולמות הכי אטומים ורחוקים מהאור, לגאלם.
ובכן, "ויחל נח" = 112 (דה"ב לג,טז) "לעבוד", להורות לכל דורות  (ברא' יא,ה) "בני האדם" את הדרך בה יהיו (תהי' קיג,א) "עבדי י-הוה" לבדו (מש' ח,ל) "יום יום", לשמור ולהיבנות מתוך (מש' כה,ב) "כבד (כבוד) א-להים" על פני הארץ. ואם כך תעשה, (ברא' מח,כא) "והיה א-להים" עמך ויצליח דרכך, למען יהיה (ש"א יט,ד) "טוב לך מאד".
אז, הנביא הצדיק התמים הנדיר אשר נפקד להחיות את פני הארץ ולהיות בראש אנושות חדשה בכלל, נהיה הבעלים של הארץ, "איש האדמה" = 366, ליישם את החוק הא-להי בעולם העשיה, (ויק' י,יג) "כי חקך וחק בניך הוא". והחיים בהיחברו לאדמה חשוכים וגסים מהאלו מלאי עדינות רוחנית אליהם נפשו מתגעגעת וכמהה, וקשה להתמודד עם חוקי הטבע כל הזמן, במיוחד אם חיית מקודם בגילוי ובנס תדירים (אותו דבר אשר יקרה ט"ז דורות אחריו למרגלים, אשר לא יחפצו לרדת מהמעלה הרוחנית אשר השיגו במדבר, ויפחדו להיכנס לארץ ישראל). מרוב העבודה הנדרשת, יסתכן בירידת רוחו (ויק' כו,י) "וישן", ויחלום וירצה לשבת (תהי' קמב,ו) "בארץ החיים", לנגן (תהי' קנ,ג) "בנבל וכנור" ולהינות ממעדני (איוב כ,יז) "דבש וחמאה". ומתוך אותו ערפל בנשמתו יחושו האנשים בחסרון המנהיג והמוביל, ויגידו אשר (ירמ' ו,כד) "רפו ידינו" מן העבודה, (ש"א ל,ב) "וילכו לדרכם". ויקרא נח כאשר (תהי' קב,כב) "שם י-הוה" שגור בפיו, ואינו יבין אשר השעה שעת עשיה באדמה ממש, ויתחנן בפני בוראו: (תהי' פ,כ) "האר פניך", כבראשונה. הוי כמה שונה יכל הכל להיות אילו רק היה מחליט בלבו (תהי' קא,ב) "אשכילה", ולא היה נכשל רוחו בגעגועים לאשר היה, על תאותו (מש' כד,ל) "ועל כרם". כדברי רש"י שם בשם בראשית רבה: שעשה את עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת.
ובכל זאת, "ויטע כרם" = 355, ביקש מהאדמה כלים להיות (דב' כח,מז) "בשמחה" והתרגשות כמו מקודם, בקש את סוד היין, כי ידע אשר (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך", ולא השקיע (ירמ' מט,ל) "מחשבה" כפי שהיה צריך כדי להבין (שמ' יד,ה) "כי ברח העם", כי הוא לא שמר מספיק על משימתו טרם יבקש להרפות, (ברא' מ,כג) "וישכחהו". כי יש למנהיג אחריות לציבור כולו, הוא (איוב לח,כד) "יחלק אור" לכולם ורק אחר כך ידאג לעצמו. 
מהכרם הזה לא יווצר יין המשמח, לצערו, אלא יין המשכר. וכנף הרע ינצל את ההזדמנות להתעורר מזרעו, ולזרוע שוב את זרע הרע בפני "בורא עולם", אשר יאמר ה' כי (תהי' צה,י) "לא ידעו דרכי" ויפתח לכל הדורות הבאות את פתחי התשובה לאמור (זכ' א,ג) "שובו אלי". וכך תלוי עד ימינו, גם לאחר "הר סיני"; כי יבקש האדם (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" וישכיל להבין אשר צלם א-להים בו (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי", וישוב אל ה' וירחמנו וירבה לסלוח, כי ישוב מדרכו לעשות צדקה ומשפט על פני כל הארץ.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה