יום שבת, 9 באוגוסט 2014

עקב, עליה א, חסד בשבוע

עקב, עליה א, חסד בשבוע. דב' ז,יז: "כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל להורישם".
הפסוק "כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל להורישם" רומז בערכו 1908 על הפיתוי המטורף של הדיכאון, האכזבה, היאוש, כאילו משיכחת הישועה חלילה יבוא שלום; ערכו משותף לאשר אמרו עם אשר יצאו בנסים ובפלאות מעבדות לחרות (שמ' יד,יב): "ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים"!!! כאשר התחליף כנגדו ברור הוא, הרי "כי טוב לנו עבד את מצרים" שוה 990 כמו "משיח בן יוסף משיח בן דוד" יחדיו, כמו "מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" אשר יפעל ישועות לעמו. ורק לבחור נכון צריכים, בכל רגע, אפילו בהתבטאויות הכי פנימיות, כדלהלן.
כי תאמר בלבבך: מה משמעות האמירה שבלב? אמירה שבלב היא בחינת מחשבה היוצאת לדרך למצוא ביטוי מחוצה לנו. דבר היורד מהמח אל הלב ונקבע בתודעה, באופן כזה שאנחנו, מתוך התמקדות המחשבה, מזמינים אותו לקרות. ובכן, "תאמר בלבבך" = 697 , כמו (במ' ל,ג) "ככל היצא מפיו יעשה" (ונקרא "יעשה" נקוד צירה תחת היוד): כל אשר יאחז בו המחשבה, יתקיים באיזשהו אופן במציאות החושב. על כן, אם תאמר בלבבך שהאויב גדול ממך, אפילו אם באמת זה רחוק מלהיות נכון, מחשבתך תוכיח את עצמה מתוך התפקוד שלך. ותמיד אפשר לחזור מהטעות בבחינת (כדברי הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"א) "זקן, זה שקנה חכמה".
ויש עוד הטעיה: הרושם לפיו "רבים הגוים האלה ממני" = 497, יכול לעורר אצלך פחד שימנע ממך לכבוש את ארצך, אך אם זה נאמר (כפי שהיה הרבה פעמים בתולדות ישראל) לגבי הגוים שבקרבם התישבנו, האזעקה בקרבך תהיה (במ' כד,יא) "ברח לך אל מקומך" כמו ביסוד היוזמה של "בנימין זאב הרצל" שהפלא ופלא, שוה גם 497. וזו דוקא הנקודה השלילית, יסוד המחשבה המוטעת, בדוקטרינה שלו.
אז, כדאי להתפקח: "כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני" = 1124 , הערך בו מזהיר אותנו הנביא [נחום א,יא] "ממך יצא חשב על י-הוה  רעה, יעץ בליעל". שמתוכנו, מלבבנו, יצא אשר אינו בוטח בה' ונותן עצות בלי-על, אשר מתעלמות ממה שמעליך ורואות רק, ברצינות רבה, את הביטוי במקום את הארוע, את צל המציאות ולא את המצטיר בו.
 אז תאמר "איכה אוכל", המשיב בעצמו בערכו 93 השוה "צבא", "להורישם" = 591 : ואז דע כי רק מתוך שתהיה שלם באשר = (ברא' מז,ד) "לגור בארץ באנו" בשם (ויק' כא,ח) "אני י-הוה מקדשכם", שייחד אותנו (מ"ב יא,יז) "להיות לעם" אשר (קו' ח,ה) "לא ידע דבר רע", "כל ישראל יחדיו" בערבות ובאחוה. אז, אדרבא, "אוכל להורישם" = 684, (ברא' לב,כז) "כי עלה השחר", (שמ' לד,ד) "כאשר צוה י-הוה". 















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה