ראה, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

ראה, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' טז,יב: "וזכרת, כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את החקים האלה".

לזכור שיעבוד מצרים, מועיל לשמירת ועשיית המצוות המשחררות את האדם מהצמצום, מהמצר הנגרם מתוך חויית חיים כפופים לחוקי הטבע, או למקריות בתור חוק יסוד חלילה; אף מתוך תיקרת המזלות לבחירת האדם. זכור שהיית משועבד, והשמת התורה על חייך יקנה לך דרור, חופש וחרות בהידור. כל זה ברור בשיא הפשטות בפסוק שלנו, באמרו "וזכרת, כי עבד היית במצרים" = 1546 , ומשם, (ברא' כו,ה) "חקותי ותורתי".

הכל מתחיל "כי עבד היית במצרים" = 913 , ממש "בראשית". עבדות בבחינת הצמצום שהקב"ה הפעיל כביכול על עצמו, לתת לבריאתו מרחב להתנפח, להתפשט. כמו שהיה גם אצל יונה הנביא, שכל סיפורו נמשל לסיפור מסעי הנשמה הבאה אל העולם, ואז, בראשית ההתפשטות, [יונה ב,ב] "ויתפלל יונה אל י-הוה א-להיו ממעי הדגה". אם כבר עברת תיקון כזה, שהיית בשיא הצמצום בתוך המעיים של דג בתוך הים, בטח למדת מוסר השכל, ומכאן ואילך, תנהג בכלים מתוקנים לקיים את יעודך בחיים. ואם היית עבד אשר אינו רשאי להחליט על כמעט כלום בחייו, צפוי אתה להקפיד על דרך ארץ באופן הכי מהודר בחייך כבן חורין. על כן, "כי עבד היית במצרים", "בראשית", שוה גם לדברי רבי יוסי במסכת אבות פ"ב משנה טו: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך"; או כדברי התורה (ויק' יט,לה): "לא תעשו עול". ובכן, להמשך הדרך, (ברא' כז,ג) "ועתה שא נא כליך" ורעה אמונה.
ועם כלי העבודה בידיך, "ושמרת ועשית" = 1732 , (יהו' א,ח) "ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך". ומה שעליך לשמור ולעשות, זה "את החקים האלה" = 605 , כולם (מס' נזיר נו ע"ב ועוד 54 בתלמוד) "הלכה למשה מסיני", כולם מסודרים בתוך (שמ' כח,י) "ששה" סדרים של התלמוד המלמדים לאהוב ולאחוז באמת (דב' י,יב) "ולעבד את י-הוה א-להיך". כך שתשרה (במ' ג,מב) "בבני ישראל" תמיד תחושה משחררת ומעודדת, ממלאה תקוה ואמונה, כל יום כאשר (יהו' ט,יב) "ביום צאתנו" ממצרים. תחושה של דבקות וקשר שקוף עם בורא עולם, כזה הנוצר מהתהליך הפשוט שהנשמה עוברת מאז שידבר ה' (יונה א,א) "אל יונה בן אמתי", ומתוך כך, בפשטות וביושר, כנגד כל הסבירות, (יונה ג,ה) "ויאמינו אנשי נינוה" לדברי הנביא ויתקנו מעשיהם בתשובה שלמה, וינצלו מן הגזרות הקשות אשר נגזרו עליהם.