יום שבת, 7 בנובמבר 2015

תולדות, עליה א, חסד בשבוע

תולדות, עליה א, חסד בשבוע. ברא' כה,כט: "ויזד יעקב נזיד, ויבא עשו מן השדה, והוא עיף".
נזיד לשון זדון, ומשמים זדה. הרי היו התאומים כבר בגיל כזה שנחוץ לפתור את הסוגיה. "ויזד יעקב נזיד, ויבא עשו מן השדה, והוא עיף" = 1257, ויעקב ישב באבל על סבא אברהם; ומטבע הדברים, חשבו (דב' ג,כ) "איש לירשתו (לירושתו)". יעקב יודע שיש לאחוז בירושה הרוחנית של סבא, בעוד עשו בטוח (דב' ד,כב) "כי אנכי מת בארץ הזאת", ואין חיים יותר מאלו. יעקב יודע שרק שוה להשקיע לחיי עולם הבא, (תהי' א,ו) "ודרך רשעים תאבד". עשו מתקשה לסמוך על ההשגחה הפרטית, ולא מבין שמעבר לגבורתו, אם לא תחול על שלו ברכת ה', (תהי' קכז,א) "שוא שקד שומר".
אז היושב אוהלים ישב להתאבל על אברהם, "ויזד יעקב נזיד" = 280, בלי דיחוי ובלי תרוצים, (ברא' יז,כג) "בעצם היום הזה", כי אברהם היה מנהיג אשר החל מהפכת עולם (קו' ד,א) "ואין להם מנחם"; בעוד עשו ממשיך את חייו כרגיל, מחפש כל קצה אפשרי בתאוות העולם הזה כאמרו (תהי' טז,ג) "כל חפצי בם", ומתעלם מגילוי (תהי' כה,ד) "דרכיך י-הוה" כי לא רואה בהן יתרון בנוכח, ואין כי אם העולם המוחשי מענין אותו.
 ויבוא עשו מן "השדה" = 314, דוקא מהבחינה של שם "שד-י" הוא בא, מהבחינה האלוהית המציבה גבולות לדרכים אשר ילך בהן האדם לטוב לו ולרעיו, כי הפרן באותו יום ממש בכל אשר נהיה נשיג לידו. "ויבא עשו מן השדה, והוא עיף" = 977, לאמור אשר (תהי' ט,ו) "אבדת רשע", שהרשע אבד את עצמו במעשיו "והוא עיף" = 178 (מש' י,א) "ובן כסיל" לאביו ולאמו, כועס (תהי' קמו,ה) "על י-הוה א-להיו" כי דרכו מובילה אותו לשקוע יותר ויותר עמוק בתאוות שוא, ומכיון שעולמו של האדם מצטייר כדמות מחשבותיו, איננו מסוגל (מש' יט,ח) "למצא טוב", אף בעולם שרובו טוב.
כי עשו מרגיש שכלום כבר לא מענין והוא ימאס בבכורה שהיא הירושה הרוחנית, כי הוא מרגיש ריק, כאשר יעקב עושה "נזיד" = 71, המבטא שהוא (ברא' כט,כז) "מלא", שהוא בעל (יש' א,א) "חזון" לעתיד, שבנייתו מעסיקה וממלאה כל רגע בחייו.
ומתוך אבי-הטיפוס שבשני האחים, כך יהיה לכל דורות העולם, אשר יעקב ישב באוהלו להשפיע טוב על העולם, "ויבא עשו מן השדה, והוא עיף" = 977, וידיו מלאות דם ומחשבתו מלאה זימה, ויתבע לקבל מישראל (יהו' כג,טו) "כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב", ויסביר במרמה כאילו אתה בקשת (ברא' מח,כב) "ואני נתתי לך", (במ' כב,כט) "כי התעללת בי". ודבריו שקר וכזב כי אף אם לפעמים ייראה רוחני ותרבותי דוקא, רק העולם הזה מענין אותו, ואין הוא יבין את הקשר הנשגב הנוצר כדבר ה' לישראל (הוש' ב,כא) "וארשתיך לי", כאשר "ויזד יעקב" = 209, יזם (שמ' ט,כז) "הצדיק", ונהיה מחנהו לכל מקום ולכל זמן (דה"א יב,כג) "כמחנה א-להים".



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה