תולדות, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' כו,כג: "ויעל משם באר שבע".
לא מספיק מלך טוב כדי ליישר את דרכי העם. על אף שאבימלך צדיק, יודע את ה' וירא ממנו ואף מוקיר טובה, פלשתים יעמדו על טבעם ויריבו על כל באר שיצחק ועבדיו יחפרו, ויגשו לחמסו תחת כל תרוץ. ארץ פלשתים היא, כידוע, חבל עזה; ואמנם אינם מזרעם, גם יושביה הנוכחיים אוחזים בטבעם של קודמיהם, ומזדהים עם החמס כדרך חיים גרידא, ואין משנה לכך מה יפול בחלקם או מי יהיה שליט עליהם. לאחר שחפר עוד שלושה בארות באיזור נחל גרר אשר בקצה ארץ פלשתים וגם אותם באו לחמסם מידו, יצחק פונה אל ארץ רחבת ידים; "ויעל משם באר שבע" = 1071, הבדיל את עצמו מהאויב ולא בקש לעצמו כלום מהבלי העולם הזה, כי אם [תהי' קיט,יז] "גמל על עבדך אחיה, ואשמרה דברך": אנא ה', תן מחיה לי המגדיר את עצמי עבדך, מזוהה בטוב ובחיים ובצדק, לא על מנת שאיכבד אלא רק למען אשמור את דברך, אקדש את שמך ואת החיים עצמם בעולמך. אנא ה', תן לי לזכות במובטח על ידי נביאיך אשר (תהי' לז,כט) "צדיקים יירשו ארץ", לא על מנת שאאחוז באשר לך, אלא על מנת שאהיה הוכחה חיה לאמתתך.
אז הגדיר יצחק את עצמו מפני אויב, "ויעל משם" = 496 אך לכבוד (תהי' קמה,יג) "מלכות" שמים, לשבת (במ' לו,ט) "בנחלתו". כי עבודת הגבור תהיה להתעלות מעל לכל שפלות וארציות עד שיתקימו דברי משה ע"ה: (דב' לב,מג) "הרנינו גוים עמו", וכפי שמפרש שם רש"י: לאותו הזמן ישבחו כל הגוים את ישראל, ויאמרו: ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם, ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו - עכ"ל. ואם תהיה עליך (תהי' נה,ו) "יראה ורעד" ונראה שחלילה הופקרת (איוב יט,ז) "ואין משפט", זה רק מפני ששום דרך הועילה לאחד את העם באמת להיות ערב איש ברעהו ולקום באגודה אחת לתקן שלום, עד שמתוך האימה נבכה מחוסר אונים, עורים מתוך כאב, עד שמתוך שברון לבבנו אשר סרבו להתרכך, יקום (שמ' לה,א) "ויקהל משה" את הצבור כולו סביב דבר ה', ומשמים תבוטל הצרה, ורק אז (ירמ' כג,יז) "שלום יהיה לכם". כי תמיד (תהי' עח,נט) "שמע א-להים". ורק העם לא שמע.
ואם נבין בשכל ישר את הבא עלינו, נדע שלא מספיק לברוח מהצורר אותנו מבחוץ אל הארץ המובטחת. לא מספיק להגיע לארץ ישראל ולבנות בתים ולהקים מדינה וצבא ולמנות עלינו שולטים. כי השלום עומד על כך שנעלה דוקא "באר שבע" = 575, אל הבאר ממנו שואבים שבעת קני המנורה את השמן למאור, להאיר באור ערב מבית קודש הקודשים על העולם כולו. שנעלה ונתגלה התגלמות של אותו באר, ההופך אותנו למאור לכל גויי הארץ. ועולים אל באר שבע כשנודעים על אשר "ויהי דבר י-הוה אלי לאמר" (פסוק שלם המופיע בספרי זכריה יחזקאל וירמיהו, סה"כ מ"ה פעמים, כמנין אד"ם, כמנין גאול"ה), ואז מכניעים את "יצר הרע". מתודעה זו נגש (ש"א א,כו) "להתפלל" באמת, מכל לב האומה כולה, ויהיה כהוראת שעה המצווה (ירמ' מח,ו) "מלטו נפשכם"; כי להתעורר הפך להיות ענין של פיקוח נפש ממש, כי הכל בוער סביב וכבר בקרבנו ממש כבר בוער; ושביל המלך נהפך ליציאת חרום אליה לרוץ, אולם מתוך יראה, עם לב טוב החפץ באהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה