יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

וישלח, עליה ד, נצח בשבוע

וישלח, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' לג,כ: "ויצב שם מזבח, ויקרא לו א-ל א-להי ישראל". ותרגם אונקלוס: ואקם תמן מדבחא, ופלח עלוהי קדם אל אלהא דישראל: שהקים מזבח, ועליו התפלל אל אלוהי ישראל. או נבין שמתוך עבודת המזבח קרא בשם "א-ל" המשול למידת החסד והמליך אותו על בחינת א-להים (המושל במידת הדין), כי במעלה החדשה של יעקב (המכונה בשם ישראל), גם הדינים עליו נמתקו נהיו בבחינת חסדים. ורמז נשגב לדבר באשר כל הפסוק שלנו, בערכו 1476, מתפרש בנאמר [תהי' קלט,יא] "ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני", שאפילו שהחושך ינשוף כבי' עלי וישתפך עלי, הלילה יאיר את עיני, שהחושך המלביש אותי הוא למגן לי מפני אויב, וגם אינו שולט בעיני, והנה אני רואה בלילה כמו ביום. זו שלמות הישוב של יעקב בחלקה שקנה בכסף מלא, בעיר שכם, השייכת מאז לכל זרעו; אליה בא ליסד ולהתחיל את (דה"א ט,יג) "מלאכת עבודת בית הא-להים", מקום אשר עליו תשרה שכינה וממנו ייפתחו שערי ישועה לעולם.
לתום המסע הארוך, יעקב יושב בבטחה בנחלה אשר לו, "ויצב שם מזבח" = 505 [תהי' צה,ג] "כי א-ל גדול י-הוה, ומלך גדול על כל א-להים", לפני כל עמי הארץ. (ש"א יב,ה) "ויאמר אלהם: עד י-הוה בכם", (ש"א כד,י) "הנה היום הזה ראו עיניך" אשר ה' עמדי וגם מלבן וגם מעשו הצלני, והארץ הזו היא לי ולזרעי עד (תהי' מח,יד) "לדור אחרון". והקים מזבח להשרות את השכינה בביתו כאשר (דה"ב ד,יא) "בבית הא-להים", (ש"א כא,ט) "כי היה דבר המלך נחוץ" להבהיר לנצח אשר (מ"א יג,ט) "בדבר י-הוה לאמר" שב יעקב אל ארצו, ואמנם בהונו קנה אותה מיושביה, זכותו עמד עליה משמים.
ומעל המזבח, דרך צינור עבודת הקרבנות, "ויקרא לו" = 353 אל קונו, והקריאה היתה של (יש' כט,יט) "שמחה" על שעשה ה' (ברא' לז,כב) "להשיבו" לארצו, (ברא' מח,כ) "ויברכם ביום ההוא", בפקוד עליו ועל זרעו אשר ילך תמיד בדרך ישרה (דב' יז,יז) "ולא יסור לבבו" אל הבלי העולם, ואז תמיד יעמדו להם זכויות האבות גם (עוב' א,יב) "ביום צרה".
וקרא אז בשם החסד גם את הדינים, "א-ל א-להי ישראל" = 618 וישימהו (דב' כ,ט) "בראש העם" שתהיה אמונתו (תהי' קיב,ג) "עמדת לעד"(מ"א ח,מח) "והתפללו אליך" חכמים המבינים שהכל רק משמים, ואשר (קו' ז,יב) "החכמה תחיה בעליה", כי יציל החכם את נפשו באשר ילך בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט כל הימים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה