חיי שרה, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

חיי שרה, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' כה,יז: "ואלה שני חיי ישמעאל: מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים; ויגוע וימת, ויאסף אל עמיו".

אין נברא שאין לו יעוד לתכלית הטוב בעולם הזה. ישמעאל נקרא על שם ששמע הא-ל, וישמע הא-ל לקולו עד עת קיום יעודו. כי אלה "שני חיי ישמעאל" = 839 אשר קבל שליחות לעורר במעשיו את האדם מתרדמת נפשו: [ברא' ג,ט] "ויקרא י-הוה א-להים אל האדם, ויאמר לו: איכה". כי כל ברואי עולם נקראים, (נחמ' ד,ט) "איש אל מלאכתו", לבנות (מ"א ח,י) "את בית י-הוה" (איוב מב,ט) "כאשר דבר אליהם י-הוה". וזרע ישמעאל קם לעורר את ישראל, (דה"ב לב,ב) "למלחמה על ירושלם", להכריח את ישראל להיתקן, כי רק בהנהגתו תבוא גאולה לעולם. והכל משמים, חוץ מיראת שמים אשר עלינו לגדול בה.

ואלה שנות חיי ישמעאל: "מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים" = 2615. זרע ישמעאל ניכר באשר שם ה' תמיד בפיו, כאמרו [תהי' קד,א] "ברכי נפשי את י-הוה. י-הוה א-להי גדלת מאד, הוד והדר לבשת"; ותפלתם נענית מן השמים כי [קו' א,ז] "כל הנחלים הלכים אל הים, והים איננו מלא. אל מקום שהנחלים הלכים, שם הם שבים ללכת". ותיקונו קשה, כי ישמש הוא מראה לכל חטאי העולם (כדוגמת יצר הרע עצמו, שנברא אף הוא לתכלית הטוב), ועד עצם היום הזה, ידו בכל ומשיג גבול רעהו לעוררו לתשובה: (ברא' לא,נב) "ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת", שלא משנה מהו הגבול המוסכם: הוא יפר אותו עד שתזכה בזכות עצמך בנועד לך.

ולעת קץ הימין, "ויגוע וימת" = 551, (דב' ב,טו) "וגם יד י-הוה היתה בם", כי גם הם קרואים למשפט, לשלם על חטאם. כי (ש"ב ג,ו) "בהיות המלחמה" (זכ' ט,טז) "על אדמתו" (ומבחינתו כל אדמה היא אדמתו, כי את כל יושבי תבל הוא בא לעורר), הוא (תהי' טו,ב) "הולך תמים" וניגש (מ"א ח,כט) "אל התפלה" ובשם הא-ל יעשה מעשים נוראים לזעזע את נפש אויביו בביטחון מלא, שלא יחשוב אותם בשכל כי אם יצא אליהם בהכנעה לתפקידו. והיה כי (ש"ב ט,יא) "כן יעשה עבדך", ויבטחו ישראל בה' וידבקו בתורתו, ישוחרר אף ישמעאל מעולו הנורא, ויצטרף בכל כוחותיו לבניית עולם אשר בא באגודה אחת להיוושע בה'.

כי יבוא עת ונתעורר "ויאסף אל עמיו" = 314, כפועלו בשם "שד-י" (השם הקדוש המציב גבולות ואומר די, ופועל בכח עז וכל הכלים בידו, עד שהגבולות אשר צוה ה' מוצבות ובטוחות בתודעת באי עולם); כי אפשר לפרש את כל מפעלו כצעקת (זכ' ט,יב) "שובו", ואשר לו אזנים ואשר לו תבונה ישמע, (זכ' י,ט) "ושבו" אל ה', וישמע א-ל את תפלת השבים בתשובה לפניו, ובא לציון גואל.