קדושים, עליה ב, גבורה בשבוע. ויק' יט,טו: "לא תעשו עול במשפט; לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול; בצדק תשפט עמיתך".
תיקון הצדק כתיקון הנפש, בשלושה שלבים נשיגים לכל: הכנעה, הבדלה, המתקה. ראשית, הכלל אשר ירחיק אותך מכל רע: "לא תעשו עול במשפט" = 1344, כי הכח לא באמת בידיכם והכל יכול להשתנות כהרף עין, ורק ה', (דב' ו,יב) "אשר הוציאך מארץ מצרים" והכשיר אותך להוביל את העולם לתיקונו, הוא [יש' מ,כט] "נתן ליעף כח, ולאין אונים עצמה ירבה", וכל משפט אשר תערוך על פני הארץ יהיה בעצמו קריאה לא-להים לאמור [תהי' לה,כג] "העירה והקיצה למשפטי, א-להי ואדנ-י, לריבי"; ואם לא אמצא אצלכם מום, (ברא' כו,ג) "והקמתי את השבעה (השבועה)", (ירמ' כז,כב) "והעליתים והשיבתים" בארץ הצבי, ארץ ישראל, וכל העם (יש' לה,י) "ששון ושמחה ישיגו". הכל הולך אחרי הראשית, הוא סור מרע, הימנעות מעול כדי שבשלב הבא יהיה גם צדק.
בשלב ההבדלה, יש לנו מקרה מיוחד מאוד. בדרך כלל, נדרש להבדיל, זה מן הבלתי נמנע להבדיל כדי להמתיק. אך בעשית צדק, הנדרש הוא לזהות את כל האופנים בהם תשאוף לעשות הבדלות שלא כצדק, כדי לבטלם ולהימנע מהן לחלוטין: "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול" = 1735, כפשוטו של רש"י: לא תשא פני דל, (...) שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, וגו'. ולא תהדר פני גדול, שלא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו וגו', עכל"ק. כי יקרה אשר יעמידו השופטים את המתדינים, (ברא' מב,לה) "ויראו את צררות כספיהם" או את צערם או כל גורם אחר ויטו את המשפט, ויהיה עול, הנקרא בשם תועבה לפני ה'. ורק אנשים קטנים ונבזים ינהגו כך, כאלו אשר הולכים במדבר ומתאוננים על טוב (דב' ט,כח) "הארץ אשר הוצאתנו משם" כאשר בנסים ובנפלאות גדולים יובילם ה' (דב' לא,כג) "אל הארץ אשר נשבעתי להם"; והם רק נדרשים להבדיל בלבם (ויק' כז,יד) "בין טוב ובין רע, כאשר יעריך אתו הכהן", הצדיק, איש הא-להים, ואז (ירמ' לד,יז) "לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו" ולנהוג צדקה ומשפט צדק. וסוף המטה את הדין, הגורם רע לעולם, שיודה באשר [תהי' קב,ה] "הוכה כעשב ויבש לבי, כי שכחתי מאכל (מאכול) לחמי", דהינו את המזון הנכון ללבי, הזה שמחזק ומישר אותו ונותן בו תבונה (*). ומי שחלש לבו על ששכח לאכול את לחמו, יגש אל דברי רבי יהושע בן לוי (עירובין נד ע"א): חש (בכל איבר, אפילו) בכל גופו, יעסוק בתורה, שנאמר (מש' ד,כב) ולכל בשרו מרפא עכ"ל.
שני השלבים הראשונים, יש בתכליתם אשר תמיד, בכל מצב, רק "בצדק תשפט עמיתך" = 1525, זו ההמתקה, כי בסוף (מש' כב,ב) "עשיר ורש נפגשו", הרי [תהי' קג,יט] י-הוה בשמים הכין כסאו, ומלכותו בכל משלה", ותמיד [תהי' קכא,ב] "עזרי מעם י-הוה, עשה שמים וארץ". והצדק והאמת יהיו יקרים לך עד אשר [תהי' קיט,נד] "זמרות היו לי חקיך, בבית מגורי", שהאמת ערבה לי עד כדי שבכל מקום בו גרתי ותחת כל תנאי, לא נאלצתי להכריח את עצמי ללמוד ולקים תורתך, כי אם תמיד היה מאהבה ובשמחה, כמי שמזמר ורוקד, מתענג בבית ה'; ונפשו נתקנה, (ויק' יד,ט) "ורחץ את בשרו במים, וטהר"; וכשר למנהיגות ולערוך משפט, להיות אחד מחלוצי הישועה, (יהו' ג,יד) "נשאי הארון הברית לפני העם".
--------------------------------------------------------------------------
בשלב ההבדלה, יש לנו מקרה מיוחד מאוד. בדרך כלל, נדרש להבדיל, זה מן הבלתי נמנע להבדיל כדי להמתיק. אך בעשית צדק, הנדרש הוא לזהות את כל האופנים בהם תשאוף לעשות הבדלות שלא כצדק, כדי לבטלם ולהימנע מהן לחלוטין: "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול" = 1735, כפשוטו של רש"י: לא תשא פני דל, (...) שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, וגו'. ולא תהדר פני גדול, שלא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו וגו', עכל"ק. כי יקרה אשר יעמידו השופטים את המתדינים, (ברא' מב,לה) "ויראו את צררות כספיהם" או את צערם או כל גורם אחר ויטו את המשפט, ויהיה עול, הנקרא בשם תועבה לפני ה'. ורק אנשים קטנים ונבזים ינהגו כך, כאלו אשר הולכים במדבר ומתאוננים על טוב (דב' ט,כח) "הארץ אשר הוצאתנו משם" כאשר בנסים ובנפלאות גדולים יובילם ה' (דב' לא,כג) "אל הארץ אשר נשבעתי להם"; והם רק נדרשים להבדיל בלבם (ויק' כז,יד) "בין טוב ובין רע, כאשר יעריך אתו הכהן", הצדיק, איש הא-להים, ואז (ירמ' לד,יז) "לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו" ולנהוג צדקה ומשפט צדק. וסוף המטה את הדין, הגורם רע לעולם, שיודה באשר [תהי' קב,ה] "הוכה כעשב ויבש לבי, כי שכחתי מאכל (מאכול) לחמי", דהינו את המזון הנכון ללבי, הזה שמחזק ומישר אותו ונותן בו תבונה (*). ומי שחלש לבו על ששכח לאכול את לחמו, יגש אל דברי רבי יהושע בן לוי (עירובין נד ע"א): חש (בכל איבר, אפילו) בכל גופו, יעסוק בתורה, שנאמר (מש' ד,כב) ולכל בשרו מרפא עכ"ל.
שני השלבים הראשונים, יש בתכליתם אשר תמיד, בכל מצב, רק "בצדק תשפט עמיתך" = 1525, זו ההמתקה, כי בסוף (מש' כב,ב) "עשיר ורש נפגשו", הרי [תהי' קג,יט] י-הוה בשמים הכין כסאו, ומלכותו בכל משלה", ותמיד [תהי' קכא,ב] "עזרי מעם י-הוה, עשה שמים וארץ". והצדק והאמת יהיו יקרים לך עד אשר [תהי' קיט,נד] "זמרות היו לי חקיך, בבית מגורי", שהאמת ערבה לי עד כדי שבכל מקום בו גרתי ותחת כל תנאי, לא נאלצתי להכריח את עצמי ללמוד ולקים תורתך, כי אם תמיד היה מאהבה ובשמחה, כמי שמזמר ורוקד, מתענג בבית ה'; ונפשו נתקנה, (ויק' יד,ט) "ורחץ את בשרו במים, וטהר"; וכשר למנהיגות ולערוך משפט, להיות אחד מחלוצי הישועה, (יהו' ג,יד) "נשאי הארון הברית לפני העם".
--------------------------------------------------------------------------
(*) כפי שכתוב (תהילים קד,טו) ולחם לבב אנוש יסעד ע"כ, שלחם הוא שם לאשר מזין ומענג את הלב; ובמדרש רבה (בראשית טו,יא) אמר רבי יצחק: מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא (שהלחם הוא המזון של הלב) וגו' עכ"ל. והלב הוא מקום התבונה, והנה עוד במדרש רבה (בראשית טו,ח): כד לא הוה בבר נש דעה, אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי (מכיון שלא היה דעת באדם, אומרים שהוא לא אכל פת לחם חיטה אף פעם) עכ"ל. ועוד רבי יהודה אומר (ברכות מ ע"א) שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן עכ"ל, דהיינו לחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה