אמור, עליה ב, גבורה בשבוע

אמור, עליה ב, גבורה בשבוע. ויק' כב,ג: "אמר אלהם: לדרתיכם, כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לי-הוה, וטמאתו עליו, ונכרתה הנפש ההוא מלפני. אני י-הוה".

אסור לכהן, אף לכל משרת צבור, להגיע למילוי תפקידו כשהוא איננו שלם, תמים, במחשבה ודיבור ומעשה דבוק בעבודתו. בעצם, כל אדם, טוב שיתקן את כל אבריו לשרות הקודש. אך ככל שיש עליך עול יותר כבד (אשר יתגלה כוחך בהשיאו), יותר ברכה תביא לכלל בהזדכך, ויותר נזק בסטיה הכי קטנה. על כן, צוה ה' אל משה להזהיר את הכהנים: "אמר אלהם: לדרתיכם, כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לי-הוה, וטמאתו עליו, ונכרתה הנפש ההוא מלפני. אני י-הוה" = 6710. כי אבא אחראי ומשפיע על כל ביתו, כהן על כל הקהל עליו נועדה עבודתו לכפר; ומלך, על כל אשר ילכו בדרכים אשר יורה להם. כי אם יסטה קמעה מהדרך הישר, לעיני כל תתגלינה תולדות סטיתו, כאשר קרה לדוד, אשר קוה למות אוריה בלבד, והמפקד על חילו יכין את השליח לשאלה אשר ישאל המלך כשיודע לו מה שבאמת קרה, לאיזו רעה גדולה צרכו התגלגל: [ש"ב יא,כא] "מי הכה את אבימלך בן ירבשת? הלא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ; למה נגשתם אל החומה? ואמרת: גם עבדך, אוריה החתי, מת". המטרה הושגה. אך הנך גדול, אדוני המלך, ותנועת אצבע קטנה שלך תרעיש עולם, ותשליך תולדות על כל העם אשר תחתיך.
והאזהרה ברורה מההתחלה, הרי "כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לי-הוה, וטמאתו עליו" = 4259, יהיה רע לו ולכל הנסמך עליו, [ירמ' יא,ז] "כי העד העדתי באבותיכם, ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה, השכם והעד לאמר: שמעו בקולי", ללכת אך בדרכי ה', וכיום צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות לגואלך ישועת עולמים.