מהקריאה לפסח, יום ד, נצח בשבוע

מהקריאה לפסח, יום ד, נצח בשבוע. שמ' כב,ב: "לא תהיה אחרי רבים לרעת (לרעות), ולא תענה על רב (ריב) לנטת (לנטות) אחרי רבים להטת (להטות)".

חרות מולידה אחריות. כשהיית עבד, היית באונס כפוף לעדר, ומעט מאוד מאורחותיך עמדו לבחירתך. מעכשיו, כדי שתתחדש עליך החרות כל יום תמיד, עליך ללמוד כמה כללים. ראשית כל, אף במקום שאין בו אנשים, השתדל להיות איש. ובכלל זה, "לא תהיה אחרי רבים לרעת" = 1622, לא תימשך אחרי העדר לעשות כל דבר רע, אף לא תשתוק מול כל עולה, כי [מש' כט,כד] "חולק עם גנב, שונא נפשו; אלה ישמע ולא יגיד"; ואם תיכשל בזאת, [ירמ' מח,יד] "איך תאמרו גבורים אנחנו, ואנשי חיל למלחמה"?. כאשר אתה יודע את החוק השורר על בני חורין: [תהי' נה,כג] "השלך על י-הוה יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק"; [תהי' נז,יא] "כי גדל עד שמים חסדך, ועד שחקים אמתך", ויהיה (איכה ב,א) "תפארת ישראל" אשר ירכוש לו את מידת הענוה באמת, כי [מש' כב,ד] "עקב ענוה יראת י-הוה, עשר וכבוד וחיים".
וכאשר בא לידך לעשות צדק, שמור על נפשך "ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת" = 2268, שלא תטה את המשפט להתחנף לרוב; הרי [מש' ד,יא] "בדרך חכמה הריתיך, הדרכתיך במעגלי ישר". [תהי' יג,ו] "ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך; אשירה לי-הוה כי גמל עלי".