מדרש אשאביאל. ויגש, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מד,כא: "ותאמר אל עבדיך: הורדהו (הורידוהו) אלי, ואשימה עיני עליו"

 מדרש אשאביאל. ויגש, עליה א, חסד בשבוע. ברא' מד,כא: "ותאמר אל עבדיך: הורדהו (הורידוהו) אלי, ואשימה עיני עליו".

יהודה מסרב לעמוד נבוך מול הגזרה הבלתי נתפסת, ומתעורר לנהוג במידת מלכות. מול יוסף, מלך הנגלה לפניו בדינים קשים, חוזר יהודה על כל אשר ארע, לפתור את חידת היתפשם במצרים. הוא מנסה להכיל בהגיון מהלך שאינו הגיוני כלל, לפי הנראה לעיניו ונודע לו. שמא זה משמים שדוקא בנימין ייתפס להעניש אותם על אשר עשו ליוסף, הוא נכנע ומוכן להחליף את בנימין, להשיב אותו אל אביו, ולהיות הוא, במקומו, עבד עולם לשליט מצרים. יהודה השלים בענוה את תיקון התשובה, הדורש נטילת אחריות שלמה, ורק אז תחינה לרחמי שמים. "ותאמר אל עבדיך" = 784, (ש"א י,כו) "אשר נגע אלהים בלבם", (ש"א כט,יא) "ללכת בבקר" אל בית אבינו להביא את בנימין. (מ"ב ד,כב) "וארוצה אל איש האלהים" הוא עבדך אבינו יעקב, והוא לא רצה שנקח את בנימין כי חרד לגורלו, וכאמרנו אליו את דברי אדוני, צוה עלינו (ירמ' מב,יא) "אל תראו ממנו"; (מ"ב ד,א) "כי עבדך היה ירא את י-הוה", ואשר יבוא בגזרת א-ל יתקבל לטובה, ושום יראה אחרת עומדת מולו.

וכן צוית עלינו: "הורדהו אלי, ואשימה עיני עליו" = 885, (שמ' יד,י) "ויצעקו בני ישראל" לישועה משמים כפי אשר קם (ברא' מא,נה) "ויצעק העם אל פרעה ללחם", ונראה שבשתי הפעמים בקשת להמשיך עלינו מצב של הלם, (תהי' יח,מב) "ישועו ואין מושיע" ואז יגשו לתקן ולטהר את כליהם; כאמרך והבאתי אתכם עד היאוש מכל אשר בידיכם להיגאל, (שמ' כט,מג) "ונעדתי שמה". ותתבוננו ותפשפשו במעשיכם לגלות את מקור הרע ותשובו מאשר גרם לו בלב שלם, (שמ' ל,כט) "והיו קדש קדשים" לזכות בהבטחת (יש' מא,יד) "אני עזרתיך, נאם י-הוה", והוא ית' ירים את הדבק בו, (דב' לב,יא) "יפרש כנפיו יקחהו"; ואף אם חרב חדה על צוארו, יהי כדוגמת (ברא' כב,יג) "וילך אברהם ויקח את האיל", ויצחק ניצול.

יוסף מזמין אליו את בנימין אחיו "ואשימה עיני עליו" = 618, (יח' מא,לב) "ויביאני אל החצר הפנימי" מול כל אחי, (ברא' מג,יח) "כי הובאו בית יוסף", (ש"א כב,א) "וירדו אליו שמה" (ירמ' מב,כב) "לבוא לגור שם" מול כל (יהו' יג,כא) "ישבי הארץ"; ויעקב (ב' כ,ט) "בראש העם" אשר ישב בארץ גושן, (ברא' ל,ל) "ויפרץ לרב". והכל, לזכות בסוף בכל (ירמ' מב,ו) "אשר ייטב לנו", כי לאחר הצער והשיעבוד שיעברו על בניכם במצרים, ואחרי שהם עצמם ירדו ממדרגתם עד כדי שיעבדו (ש"ב ה,כא) "את עצביהם" וגלוליהם של המצרים, יקום דור אשר ישוב לדבוק (זכ' יב,ה) "בי-הוה צבאו-ת אלהיהם", (מ"א ח,מח) "והתפללו אליך" (שמ' יד,יא) "להוציאנו ממצרים". וישכילו להבין אשר מבקש ה' מהאדם אהבה וערבות ומוסר טוב, ומעדיף (ש"א טו,כב) "להקשיב, מחלב אילים". ועל זה נאמר: (קו' ז,יב) "החכמה תחיה בעליה", אל מול (אסתר א,יג) "כל ידעי דת ודין". [תהי' פט,נג] "ברוך י-הוה לעולם, אמן ואמן".