יום שבת, 20 בספטמבר 2014

האזינו, עליה א, חסד בשבוע

האזינו, עליה א, חסד בשבוע. דב' לב,ג: "כי שם י-הוה אקרא, הבו גדל לא-להינו".
אנחנו עומדים בפתיחת השירה בה משה יגלה לישראל סודות לכל ימות עולם, טרם יסתלק לעולמו. משה הוא הראשון אליו התגלה בורא עולם בשמו המיוחס לחסדים, בשם העצם המנהיג את עולמו ברחמים (כפי שאמר לו בריש פ' וארא: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י, ושמי ה' לא נודעתי להם). עכשיו, את שם ה' הוא יקרא, והעם בתגובה יוסיף גדולה, שמצד החסדים, לדינים שבשם א-להים,  להמתיקם.
"כי שם י-הוה אקרא" = 698 (ברא' כז,ד) "בטרם אמות", להזכיר לכל דורותיכם (תהי' עח,י) "ברית א-להים" אשר בחר לך (במ' כא,לה) "את ארצו", את הארץ אשר היא דגם ואב-טיפוס לכל הארצות, הכוללת בשלמותה דוגמא לכל אשר יש, אשר תגע בכל נקודה שבה באופן הנכון ותשנה אורחותיה של ארץ אחרת המשולה בנקודה שבחרת, כדי שניתקן בה (ברא' מז,יט) "ונהיה אנחנו ואדמתנו" מוציאים אל הפועל (שמ' לט,מב) "ככל אשר צוה י-הוה", אשר בחר בך להאיר לכל הגוים (דב' ז,ח) "ויפדך מבית עבדים"; והיה לעת הישועה, (שופ' יא,לא) "בשובי בשלום" עם האחד בסוד משיח, יעשה ה' נסים ונפלאות אשר (יש' לג,ח) "לא חשב אנוש", ויפיג את החושך (שמ' יד,כ) "ויאר את הלילה" לשמחת עולם.
אז תמיד, בקראי בשם ה', "הבו גדל לא-להינו" = 182 , כבחינת "יעקב" הוא מידת התפארת, המשיג את האיזון בחסדים במידת יושר ודינים ממותקים. גדולה נותנים לגבורות כשעושים טוב מעבר לשורת הדין; (דב' טו,יא) "כי לא יחדל אביון" מקרבך דוקא למען שים את ההזדמנות בהשגתך להימנע מלשפטו ולפתוח אליו את ידך, (במ' כה,ב) "ויאכל העם" כולו ללא מצטער ומסכן בארצך; (שופ' ב,טז) "ויקם י-הוה" את כל הברכות אשר התנך בהן, (ש"א ג,ו) "ויסף י-הוה" עוד ברכות עליהן, (יש' נו,ח) "נאם א-דני י-הוה": נאומו של המלכות, של הכלה הכוללת בתוכה את כל הכלות, בהתיחדה עם ספירת הבינה היא החתן המפרנס את הבריאה כולה. 


כי שם י-הוה אקרא, הבו גדל לא-להינו = 880, הוא אשר (מ"ב כב,י) "ספר נתן לי" לקימו (נחמ' א,ו) "יומם ולילה על בני ישראל", למסור אותו בתור מפתח לחיי נצח (ירמ' מט,לא) "אל גוי שליו יושב לבטח, נאם י-הוה". ובכן, (ירמ' ב,לא) "אתם ראו דבר י-הוה", כי (תהי' קיט,קמד) "צדק עדותיך לעולם".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה