שמות, עליה ג, תפארת בשבוע. שמ' ב,כה: "וירא א-להים את בני ישראל; וידע א-להים".
רק לפני שני פסוקים פתחנו באנחה, בתפלה, בזעקה; כאילו אמללו אותנו במשך המון זמן, ורק עכשיו, שנעצרנו לרגע בעקבות מות המלך, נוכחנו להיודע לאומללותנו. המפתח לכל הברכות היה כל הזמן בידינו; הדלת לא תיפתח לבד כי אם במעשינו. ושני שלבים התחלתיים יידרשו לתיקון הישועות המיוחל, טרם נזכה באמת ובתמים להיגאל.
צעקנו למרומים, לעורר תשומת לב מאת הא-להים, "וירא א-להים את בני ישראל" = 1307: כי אם ינהג האדם כאילו הכל במקרה, אז כאילו במקרה ינהגנו ה'; ואם יפתח פיו להודות ולכפר ולבקש, הרי [מש' יח,כא] "מות וחיים ביד לשון, ואהביה יאכל פריה", ומן השמים יובילו אותך אל המקום (קו' ט,י) "אשר אתה הלך שמה". ברם, אם רוצים להכריע חייבים לבחור, (שמ' יט,יב) "והגבלת את העם סביב לאמר" אשר הבחירה בטוב מוגדרת ומסויגת היטב ולא נותרת לך כל אחיזה באשר אינו מן הטוב, ואז הכלי יתוקן לברכה, כפי שמוסבר בנביא אשר גם אלפי סוסים יתן לך ה' ללא שתשתדל בדרכי הטבע להשיגם, אם רק תהיה מסוגל ויהיה בידיך (יש' לו,ח) "לתת לך רכבים (רוכבים) עליהם", רק שיהיה בך איך להשתמש בנשק אשר תקבל, שיהיה בך איך לקלוט את הברכה ולהרבות אורה בעולמך. וכל הברכה תגיע אליך דוקא (שה"ש ח,ה) "תחת התפוח": בלשון הקבלה, התפוח הוא עולם המידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד), ותחתיו שוכנת המלכות. כמידת התיקון וההידור שבתפוח, כך תפרח לך השושנה, היא המלכות, פועל עולמך במעשה.
אז חושבים, חיים, מתקנים, מקדימה לאחור. אם לא מן העבר תזכה לישועה, אז מן העתיד להתקים בך, מנכונותך להכיל את הברכה, מכוונתך ועקשנותך ודבקותך בטוב, יראה "וידע א-להים" = 176, יתקשר אליך בדעת שהיא לשון חיבור ויחוד, ויקראך (מ"ב ו,טו) "לקום" (ברא' נ,יח) "לפניו" (שמ' ב,כג) "מן העבדה", מכל ארציות, אף אם (יש' ס,ה) "חיל גוים יבאו לך", ובכח קימתך אז (ירמ' כח,ו) "יקם י-הוה" את הברכה לי (דב' יא,כח) "והקללה" לשונאי בל יגע בי (דב' כג,ז) "לעולם", (תהי' מ,ג) "ויעלני" (מ"ב כה,ז) "לעיניו"; עד אשר (שמ' לד,ט) "ילך נא אדנ-י" בקרבנו ולא ניפרד עוד (מ"א יב,טו) "מעם י-הוה". שלא ניכשל עוד בפחד נבזה המפנה אותנו מחוסר אונים אל הא-להים, כאשר "וירא א-להים את בני ישראל; וידע א-להים" = 1483, פחד המתפשט בקרבך כי (דב' א,כח) "אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו" הוא האויב; אלא דע (קו' ז,יז) "ואל תהי סכל; למה תמות", כי הכרוז מדבר "את בני ישראל" = 1004, את הראוים להיקרא בנים לישראל המכונה בן לה'. (יח' יז,ג) "ואמרת, כה אמר אדנ-י י-הוה": (יח' לד,כג) "והקמתי עליהם רעה (רועה) אחד" הוא מלך משיח, ויתטהרו (דה"ב ז,ה) "ויחנכו את בית הא-להים" בתוך לבם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה