מקץ, עליה ו, יסוד בשבוע

מקץ, עליה ו, יסוד בשבוע. ברא' מג,כח: "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו".

שליט מצרים, הוא יוסף, שואל את אחיו אם שלום לאביו. "שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי" = 755, הם משיבים. יעקב, (ברא' כז,כז) "אשר ברכו י-הוה" (שופ' ו,כד), "ויקרא לו י-הוה שלום" כי כח השלמות והתמימות, רחמיו ומידת האמת של יעקב, מוצאים אל הפועל במידת השלום, אותה כל בניו נועדים לתקן יחדיו; וכל אשר יגלה אלוהות בכל ענין בחיים יקום ויכריז (תהי' כב,כג) "אספרה שמך לאחי", ונקום כולנו (ויק' יז,ד) "להקריב קרבן לי-הוה", להיות בתודעתנו קרבן העושה נחת רוח בעולמות העליונים להשפיע שפע טוב על פני הארץ. ככה יהיה באמת שלום ליעקב, העודנו חי, לקראת יוסף בנו: (מש' כב,כז) "אליו תשוב".

כדברים האלה אמרו, "ויקדו וישתחו" = 856 לפני יוסף, כאילו (שמ' ו,יא) "אל פרעה מלך מצרים", אולי כי היו חיבים להגשים במלואם את החלומות של יוסף שאז יהיה שלם עם כל הדרך אשר הובילה אותו עד הלום, (ברא' נ,כב) "וישב יוסף במצרים" בשלמות ובבטחה, הולך (מ"ב כא,כא) "בכל הדרך אשר הלך אביו", עושה (ירמ' ח,ז) "את משפט י-הוה" כי (דניאל ו,ד) "רוח יתירא בה (ביה)" (יש בו רוח יתרה), ומתכונן להביא את אביו אליו. (יואל ד,ז) "והשבתי (והשבותי) גמלכם (גמולכם)", אמר ה', כי אתה לפניי (איוב כא,יח) "כתבן לפני רוח", ואחי יוסף יבואו אליו (דה"ב כד,יז) "וישתחוו למלך". "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי; ויקדו וישתחו" = 1874, ויוסף מבין שמסלול ונסיון ארוך מאוד הגיע לקצו, שחלומותיו מתגשמים. ואמונתו החזיקה והתחזקה בכל התלאות והמכשולים. והוא עוד למעלה מצדיק, הרי פעם אחת נחלשה אמונתו וקוה לישועה בידי שר המשקים, ומתוך זאת זכה לדרגת בעל תשובה שלם, החביב לה' המתגלה אליו בשפע רחמים, ואומר: (ירמ' א,יב) "היטבת לראות כי שקד אני על דברי", ובדרכים מופלאות, אמונת הצדיק הדבק בא-ל עליון תתקיים.