ויגש, עליה ב, גבורה בשבוע

ויגש, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' מה,ה: "ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי (אותי) הנה, כי למחיה שלחני א-להים לפניכם".

והנה, עת הגילוי וההמתקה. האחים נדהמים בהיחשף אליהם יוסף. סחרחורת, כאילו כל הסרט הבלתי הגיוני שעבר עליהם רץ מזורז לאחור. הכל מקבל משמעות חדשה, כל חלקי התמונה מוצאים את המקום הנכון להם ומשתלבים בשרשרת חדשה. מחילה. תחושת מצפון חדשה אצל כולם, המפחדים גם שיוסף ירצה לנצל את המעמד הנוכחי -הוא מלך, הם שבוים לו- לנקום בהם. ואז, דבריו הנכונים של יוסף: "ועתה, אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה, כי למחיה שלחני א-להים לפניכם" = 3575; כמעשה הכהן, אשר עשה [ויק' כז,כ] "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי", שהכל כופר ונמחל ונמתק, ועכשיו חיים חדשים נתקשרים לרצון האלוהי, באגודה אחת, להמשיך רחמים לעולם.

הם רואים מה מצפה להם. רגילים היו לחיות כל החרדים לדבר ה' ביחד ולבד, שומרים על גדרות הצניעות, מקיימים יחדיו את מצוות התורה. והנה, הכל הולך להיות הרבה יותר קשה מעכשיו. דוקא מצרים יקבל אותם: תרבות של עבודת אלילים, בה המלך נחשב לאליל בעצמו, בה הפריצות וכל המידות הרעות הן הלכה למעשה. "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם" = 1056, אומר יוסף, כי דוקא מול (יש' כ,ד) "ערות מצרים" תתנסו בלבכם, בהקשבתכם לרצון ה', כי לא תצליחו להסתיג מהרע אם תקיימו (יש' כט,יג) "מצות אנשים מלמדה (מלומדה)", בלי כונה, אלא רק תורה מודעת ונוכחת תציל אותכם מכל רע.

אתם רציתם לעשות לי רע, ובאמת, שלחתם אותי להיטיב עמכם ברצון ה', "כי למחיה שלחני א-להים לפניכם" = 837, כאמרו [יש' מג,יא] "אנכי אנכי י-הוה, ואין מבלעדי מושיע", וישיב אשר ישכיל: [תהי' קיח,כח] "א-לי אתה ואודך, א-להי ארוממך".