מקץ, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

מקץ, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ברא' מג,ג: "הבקר אור, והאנשים שלחו (שולחו), המה וחמריהם".

נראה שהכל הסתדר. שקט לפני הסערה. אנחנו בעיצומו של התהליך אשר יוביל להמתקת הקשר בין כל זרעו של יעקב, שיהיו שוב כאגודה אחת לעשות רצון בוראם. "הבקר אור, והאנשים שלחו, המה וחמריהם" = 1629, (שמ' יט,ד) "ואשא אתכם על כנפי נשרים" לאחר עוד תיקונים רבים לסגל אתכם לגאולה, עד שתגיעו (זכ' ז,ג) "אל הכהנים אשר לבית י-הוה צבאו-ת" (מ"א ז,מה) "אשר עשה חירם למלך שלמה". הולכים ומתקדמים, צעד בצעד, כל תחנה בעתה: אל הכהנים המורים דרך ומכפרים, אל בית ה' הוא גרעין של א-להות בתוך החומר, אל המצוה והמעשה הטוב אשר בידי האדם; (ש"א יד,נב) "ותהי המלחמה חזקה על פלשתים", על פלישות היצר הרע אל תוך דרכם בקודש, פעם בפעם עד שיכניעונו. דרך ארוכה לפנינו, ולא הכל כפי שנראה לעין, כנאמר (רות א,כ) "אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרא", שאני נראית כולי בנועם, ובאמת עודני במרירות עמוקה כי עוד לא נפתר הקשר הכואב, כפרת עשרת האחים היא בבחינת ההוצאה להורג של (אסתר ט,י) "עשרת בני המן בן המדתא", הרע שפולש ולא נותן מרגוע, ונחוץ לעקרו. 

אולם, "הבקר אור, והאנשים שלחו" (שולחו) = 1270, כולם (יח' מד,כב) "מזרע בית ישראל" המה. לקחתם את אשר הבאתם, (שמ' ג,טז) "ואת העשוי לכם במצרים". ידעת, יוסף, את עתך הנכונה, לדרוש (דב' כד,יא) "אשר אתה נשה (נושה) בו", למען ייטב להם עד עולם. כך תמיד: אם יסטו (שופ' ו,א) "ויעשו בני ישראל הרע", יפתח ה' להם שערי תשובה; (במ' יד,לט) "וידבר משה את הדברים האלה", דברי מצוה ותוכחה, לעורר את הרצון והכמיהה (דב' לא,יא) "לראות את פני י-הוה א-להיך", דהיינו לרכוש חכמת אמת אחוזה במקורה להפליא, אשר (קו' ח,א) "חכמת אדם תאיר פניו". 
יצאו למסע "המה וחמריהם" = 359 ומיד בעקבותם יצא יוסף (ברא' מד,ו) "וישגם", (שמ' י,כא) "ויהי חשך" פתע לעיניהם כי (יש' לה,כז) "בער (בוער) אפו" של השליט המצרי עליהם. הפחד נורא והוא נובע מהמצפון, כי אף אחד (תהי' ט,יג) "לא שכח" את אשר פגמו, ובבוא הצרה, (ירמ' ח,ד) "אם ישוב" בתשובה שלמה על אשר עשה, (ויק' כה,לא) "יחשב גאלה (ייחשב גאולה)" לו בשלמות. (דה"ב כ,כד) "ויהודה בא על המצפה", שראה שרגע זה הזדמן לו לתקן את אשר נכשל בו אז, והחליט בלבו (תהי' ג,ה) "אל י-הוה אקרא", א-להי (תהי' קמא,א) "חושה לי", וימשיך עלינו (תהי' עז,י) "רחמיו סלה". מכאן, נקודת המפנה של כל המהלך: יהודה יפעל באומץ ובעז, במידת המלכות הראויה לו, (תהי' לז,מ) "ויעזרם י-הוה". ומולו שליט מצרים, (ירמ' כ,טז) "והיה האיש ההוא" באמת יוסף אחיו המתודה אליהם, ומתוכם ייעשה שלום.