מקץ, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' מא,מא: "ויאמר פרעה אל יוסף: ראה, נתתי אתך על כל ארץ מצרים".
פרעה מבין היטב שהאיש החוזה את הבעיה, הוא הכי ראוי לנהל את הפיתרונה. רחוקה ממנו ההבנה של מה שבאמת מתרחש כאן בהשגחה פרטית מופלאת, לשירות תיקון שבטי ישראל לקבלת תורה, והשפעת אורה בעולם. במסגרת זו, "ויאמר פרעה אל יוסף" = 799 בא לבטא את (דב' ד,מ) "אשר אנכי מצוך היום", הרי כל השתלשלות הדברים מונהגת ישר מן השמים, והנוכח יפתח שרשרת של סיבות ותולדות אשר בתכליתם כל ישראל יהיו (דה"ב כ,כז) "בשמחה, כי שמחם י-הוה", בשמחה אשר מקורה בא-להות מודעת וברורה לכל. האופי של העם היושב במצרים הולך להשתנות באופן קצוני; ועל כך יהביר פרעה: "ראה, נתתי אתך (אותך) על כל ארץ מצרים" = 2308, למען [תהי' ב,ט] "תרעם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם", שיהיו ראוים לשרת את ישראל גם בירידתם לכפר, גם בעליתם חזרה אל ה'.
יש מעין ויתור כולל באמרו "ראה, נתתי אתך" = 1487, כאילו הוא מבין ששניהם מונהגים מן המרומים, שמה שמתרחש אצלו כעת יהיה מובן רק לאור תוצאותיו הרחוקות עדיין מלהגיע; כפי שיבין דבר אחד הרואה את רות המואביה עולה כבי' במסכנות עם חמותה לארץ ישראל, ודבר אחר מי שיקרא אשר לבועז נישאה, [דה"א ב,יב] "ובעז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי", ממנו דוד המלך וכל זרע המלכות עד משיח עצמו, במהרה בימינו אכי"ר. כאילו הדור הזה יכריע את דין מצרים: העם הנלחץ כלכלית יתגלה עם הזמן מאוד אכזרי, עד אשר (תהי' עז,יט) "רגזה ותרעש הארץ" מרשעותם. ושוב יקום (דניאל ב,ב) "ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים" ולא יועילו כי שמעתי, יאמר ה', את (יש' לז,כא) "אשר התפללת אלי", (יח' ל,כד) "ונתתי את חרבי" להושיע את ישראל, שיהיה בידיהם לזכור תמיד את אשר (שופ' ו,ח) "אנכי העליתי אתכם ממצרים", בזכות אשר יאמרו (נחמ' יג,ג) "כשמעם את התורה", מה שיעשו כעמדמם בשירות (מ"א יב,ה) "משמרת בית המלך"; אשר יוכיחו את אמונתם בהקיים בהם הצווי הא-להי, אל מול אויב: (דה"א כב,יג) "אל תירא ולא תחת", כי (שמ' כב,כב) "שמע (שמוע) אשמע צעקתו", ותעמוד זכות [תהי' לה,א] "לדוד: ריבה י-הוה את יריבי, לחם את לחמי (לוחמיי)".
יוסף מקבל מאת "פרעה" = 355, שזה באמת מאת "בורא עולם", שררה ומלכות "על כל ארץ מצרים" = 821 , ולשר מצרים בשמים יובטח (שופ' כ,כח) "כי מחר אתננו בידך", שישראל ישתעבד אליו, וזה מבחן בו מצרים יכל להציל את עצמו אם ינהג בדרך ארץ, או להיכשל וליפול, על אשר צרר את העם (דב' יב,יח) "אשר יבחר י-הוה א-להיך בו"; וה' (תהי' י,יא) "הסתיר פניו" מפרעה וממצרים, ונתן שררה בידי יוסף לקים חלומותיו. וחיי כל ישראל יתעלו וישגשגו בהתחלה, עד שהדור הבא של מצרים יוריד את ישראל לעבדות מפרכת, ומתוך החושך יזעקו לה', ולעת ישועה (יואל א,ה) "הקיצו שכורים, ובכו", ראו נאמנה מה בידכם, כי (הוש' ד,טז) "עתה ירעם י-הוה", (שה"ש ג,י) "תוכו רצוף אהבה", ויראו גוים כולם את מעשה ה', (שמ' יח,ט) "ויחד (וישמח) יתרו על כל הטובה". ויבוא אף הוא, שהיה כהן לכל העבודות הזרות, ויתגייר.
פרעה מבין היטב שהאיש החוזה את הבעיה, הוא הכי ראוי לנהל את הפיתרונה. רחוקה ממנו ההבנה של מה שבאמת מתרחש כאן בהשגחה פרטית מופלאת, לשירות תיקון שבטי ישראל לקבלת תורה, והשפעת אורה בעולם. במסגרת זו, "ויאמר פרעה אל יוסף" = 799 בא לבטא את (דב' ד,מ) "אשר אנכי מצוך היום", הרי כל השתלשלות הדברים מונהגת ישר מן השמים, והנוכח יפתח שרשרת של סיבות ותולדות אשר בתכליתם כל ישראל יהיו (דה"ב כ,כז) "בשמחה, כי שמחם י-הוה", בשמחה אשר מקורה בא-להות מודעת וברורה לכל. האופי של העם היושב במצרים הולך להשתנות באופן קצוני; ועל כך יהביר פרעה: "ראה, נתתי אתך (אותך) על כל ארץ מצרים" = 2308, למען [תהי' ב,ט] "תרעם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם", שיהיו ראוים לשרת את ישראל גם בירידתם לכפר, גם בעליתם חזרה אל ה'.
יש מעין ויתור כולל באמרו "ראה, נתתי אתך" = 1487, כאילו הוא מבין ששניהם מונהגים מן המרומים, שמה שמתרחש אצלו כעת יהיה מובן רק לאור תוצאותיו הרחוקות עדיין מלהגיע; כפי שיבין דבר אחד הרואה את רות המואביה עולה כבי' במסכנות עם חמותה לארץ ישראל, ודבר אחר מי שיקרא אשר לבועז נישאה, [דה"א ב,יב] "ובעז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי", ממנו דוד המלך וכל זרע המלכות עד משיח עצמו, במהרה בימינו אכי"ר. כאילו הדור הזה יכריע את דין מצרים: העם הנלחץ כלכלית יתגלה עם הזמן מאוד אכזרי, עד אשר (תהי' עז,יט) "רגזה ותרעש הארץ" מרשעותם. ושוב יקום (דניאל ב,ב) "ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים" ולא יועילו כי שמעתי, יאמר ה', את (יש' לז,כא) "אשר התפללת אלי", (יח' ל,כד) "ונתתי את חרבי" להושיע את ישראל, שיהיה בידיהם לזכור תמיד את אשר (שופ' ו,ח) "אנכי העליתי אתכם ממצרים", בזכות אשר יאמרו (נחמ' יג,ג) "כשמעם את התורה", מה שיעשו כעמדמם בשירות (מ"א יב,ה) "משמרת בית המלך"; אשר יוכיחו את אמונתם בהקיים בהם הצווי הא-להי, אל מול אויב: (דה"א כב,יג) "אל תירא ולא תחת", כי (שמ' כב,כב) "שמע (שמוע) אשמע צעקתו", ותעמוד זכות [תהי' לה,א] "לדוד: ריבה י-הוה את יריבי, לחם את לחמי (לוחמיי)".
יוסף מקבל מאת "פרעה" = 355, שזה באמת מאת "בורא עולם", שררה ומלכות "על כל ארץ מצרים" = 821 , ולשר מצרים בשמים יובטח (שופ' כ,כח) "כי מחר אתננו בידך", שישראל ישתעבד אליו, וזה מבחן בו מצרים יכל להציל את עצמו אם ינהג בדרך ארץ, או להיכשל וליפול, על אשר צרר את העם (דב' יב,יח) "אשר יבחר י-הוה א-להיך בו"; וה' (תהי' י,יא) "הסתיר פניו" מפרעה וממצרים, ונתן שררה בידי יוסף לקים חלומותיו. וחיי כל ישראל יתעלו וישגשגו בהתחלה, עד שהדור הבא של מצרים יוריד את ישראל לעבדות מפרכת, ומתוך החושך יזעקו לה', ולעת ישועה (יואל א,ה) "הקיצו שכורים, ובכו", ראו נאמנה מה בידכם, כי (הוש' ד,טז) "עתה ירעם י-הוה", (שה"ש ג,י) "תוכו רצוף אהבה", ויראו גוים כולם את מעשה ה', (שמ' יח,ט) "ויחד (וישמח) יתרו על כל הטובה". ויבוא אף הוא, שהיה כהן לכל העבודות הזרות, ויתגייר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה