שמות, עליה ד, נצח בשבוע

שמות, עליה ד, נצח בשבוע. שמ' ג,יא: "ויאמר משה אל הא-להים: מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים".

 הארועים רצים, התיקון מתפתח בזריזות. מול הסנה הבוער, משה נוכח לדעת אשר יש אדמה שקדושה לה מטבעה; ומקבל מאת ה' את המשימה להוציא את בני ישראל ממצרים. "ויאמר משה אל הא-להים" = 724, ותמה (ברא' יח,כז) "ואנכי עפר ואפר", (תהי' קיט,מו) "ואדברה בעדתיך" לאמור לבני ישראל (ירמ' מד,כט) "כי קום יקומו דברי עליכם", (מש' טז,ז) "ברצות י-הוה" להוציא עם (מש' יא,כ) "תמימי דרך" ממצרים אל המדבר, לאחר אשר יוכה מצרים לעיני כל הגוים, (שמ' יא,ה) "ומת כל בכור" (ברא' יב,יג) "ופסחתי עלכם" ישראל; אשר [תהי' פד,ח] "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל א-להים בציון", בבית ה' בירושלים, (ירמ' ג,יז) "ונקוו אליה כל הגוים לשם י-הוה", בגיל וברעדה, (תהי' מז,ו) "בקול שופר".

שתי תמיהות למשה, שהן שתי תשובות של משיח. ראשית: "מי אנכי כי אלך אל פרעה" = 598, אם בזכות אהבת יצחק אשר הביא את רבקה (ברא' כד,סז) "האהלה שרה אמו", אם בזכות אשר נגש (ברא' כט,יא) "וישק יעקב" לרחל בפגשו אותה לראשונה. רק מאהבה עזה. כי ירדנו, (ברא' מז,כה) "והיינו עבדים לפרעה", ומתוך העשבוד נזכרנו בטוב ושאלנו (שמ' י,כו) "מה נעבד את י-הוה", (ש"ב יז,כ) "ויבקשו ולא מצאו" כי היו כשושנת העמקים הבוכה, מתחננת לישועה, (ש"א א,יג) "וקולה לא ישמע" כל עוד הקליפות העוטפות אותה יושקו מדבריה. עד אשר (אסתר ט,ב) "נקהלו היהודים בבתיהם" ותודעה חדשה (ברא' ג,יח) "תצמיח לך", (יואל ב,יז) "ויאמרו חוסה י-הוה על עמך", וייפתחו השערים לתפלתם (דניאל ח,טז) "ואשמע קול אדם" מצביע בכמיהה על הארץ הטובה (יהו' יב,ז) "בעבר הירדן ימה", רק תתחזק באמונה אשר (דב' טו,יח) "לא יקשה בעיניך" כי יקום (דב' ל,ז) "ונתן י-הוה א-להיך" את אויבך בידך ואת חילו (תהי' קמז,טז) "כאפר יפזר", ולאחר הירידה אשר (יח' כד,כג) "בעונתיכם" (דה"ב י,יד) "אכביד את עלכם (עולכם)" לזכך אותכם, אתגלה (ש"א י,יח) "ואציל אתכם", להקימכם (תהי' כד,ג) "במקום קדשו". 

וכן, "וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" = 1568 לאמור (ירמ' כא,ב) "אולי יעשה י-הוה אותנו ככל נפלאתיו", ואפקוד על כל החפץ בישועה רק [מש' ג,ו] "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחתיך"; כי זו העת רצון והנה נשמע [שה"ש ב,ח] "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות"; ורק כולם, גם אז גם היום, כהזכירנו מעשה אבות בימינו נראה ונשכיל ונבחר אך בטוב, (איוב י,כא) "ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות" לעולם.