וארא, עליה ב, גבורה בשבוע. שמ' ו,כח: "ויהי ביום דבר י-הוה אל משה בארץ מצרים".
היקרא מצרים מקום ראוי לגילוי א-לוהות? פסוק עצמאי בא לציין נשיאת הפכים זו, ומבקש עיון: "ויהי ביום דבר י-הוה אל משה בארץ מצרים" = 1370, במורד הקליפות העבות החוסמות את מעבר האור הא-לוהי, ה' מגלה את תוכנית גילוי (יש' סג,יב) "זרוע תפארתו", ידו הרמה, אשר כצאת ישראל מתוך טומאת מצרים, כבר (מש' כד,כ) "לא תהיה אחרית לרע". וישראל יתכונן (דה"א טז,מ) "להעלות עלות לי-הוה על מזבח העלה", להעלות את נשמותיהם אשר (ויק' גכ,טו) "תמימת תהיינה" לה', בהנהגת משה, אשר מונה מפי עליון (מיכה ה,א) "להיות מושל בישראל", להושיעו.
משה אינו מתווך, אלא הולך ומהדר את תפקידו בשתי קצות החוט, להיות עבד ה', והרועה הנאמן. ביום בו "דבר י-הוה אל משה בארץ מצרים" = 1281 התגלה דבורו ית' צלול וברור, כלשון בני אדם הנזהרים כנאמר (ש"א ב,ג) "אל תרבו תדברו גבהה גבהה", שלא להטעות במלים גבוהות את הזולת, אלא לתרגם (שמ' לט,ז) "לבני ישראל כאשר צוה י-הוה", (תהי' קמז,טו) "השלח אמרתו ארץ", שדבריו ומצוותיו אינם בשמים אלא נגישים לכל אדם לפי מידותיו ובטחונו וטרחתו בטוב, (מ"ב יח,לא) "ושתו איש מי ברו".
על כן, "דבר י-הוה אל משה" = 608, הענו מכל אדם, הזה אשר בנאמנות יקום (במ' טז,כו) "וידבר אל העדה לאמר", (דה"א יח,ו) "בכל אשר הלך", בדוגמתו, אשר ה' (תהי' יא,ז) "צדקות אהב", (תהי' יח,כה) "וישב י-הוה לי כצדקי"; ולא אתיאש מן הישועה אפילו (תהי' לח,ד) "מפני חטאתי" וכי (תהי' יג,ו) "בחסדך בטחתי, יגל לבי", (תהי' סא,ד) "כי היית מחסה לי"; וה' (תהי' קמ,חו) "חק נתן" בידי יראיו ובו (תהי' צז,יב) "שמחו צדיקים", היודעים אשר (כדברי רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן תנינא קיב) "אין יאוש בעולם כלל" ובפועל ידינו ניתן להכריע שיתגלה "משיח צדקנו", יבוא ויגאלנו במהרה בימינו ממש, אכיה"ר.
היקרא מצרים מקום ראוי לגילוי א-לוהות? פסוק עצמאי בא לציין נשיאת הפכים זו, ומבקש עיון: "ויהי ביום דבר י-הוה אל משה בארץ מצרים" = 1370, במורד הקליפות העבות החוסמות את מעבר האור הא-לוהי, ה' מגלה את תוכנית גילוי (יש' סג,יב) "זרוע תפארתו", ידו הרמה, אשר כצאת ישראל מתוך טומאת מצרים, כבר (מש' כד,כ) "לא תהיה אחרית לרע". וישראל יתכונן (דה"א טז,מ) "להעלות עלות לי-הוה על מזבח העלה", להעלות את נשמותיהם אשר (ויק' גכ,טו) "תמימת תהיינה" לה', בהנהגת משה, אשר מונה מפי עליון (מיכה ה,א) "להיות מושל בישראל", להושיעו.
משה אינו מתווך, אלא הולך ומהדר את תפקידו בשתי קצות החוט, להיות עבד ה', והרועה הנאמן. ביום בו "דבר י-הוה אל משה בארץ מצרים" = 1281 התגלה דבורו ית' צלול וברור, כלשון בני אדם הנזהרים כנאמר (ש"א ב,ג) "אל תרבו תדברו גבהה גבהה", שלא להטעות במלים גבוהות את הזולת, אלא לתרגם (שמ' לט,ז) "לבני ישראל כאשר צוה י-הוה", (תהי' קמז,טו) "השלח אמרתו ארץ", שדבריו ומצוותיו אינם בשמים אלא נגישים לכל אדם לפי מידותיו ובטחונו וטרחתו בטוב, (מ"ב יח,לא) "ושתו איש מי ברו".
על כן, "דבר י-הוה אל משה" = 608, הענו מכל אדם, הזה אשר בנאמנות יקום (במ' טז,כו) "וידבר אל העדה לאמר", (דה"א יח,ו) "בכל אשר הלך", בדוגמתו, אשר ה' (תהי' יא,ז) "צדקות אהב", (תהי' יח,כה) "וישב י-הוה לי כצדקי"; ולא אתיאש מן הישועה אפילו (תהי' לח,ד) "מפני חטאתי" וכי (תהי' יג,ו) "בחסדך בטחתי, יגל לבי", (תהי' סא,ד) "כי היית מחסה לי"; וה' (תהי' קמ,חו) "חק נתן" בידי יראיו ובו (תהי' צז,יב) "שמחו צדיקים", היודעים אשר (כדברי רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן תנינא קיב) "אין יאוש בעולם כלל" ובפועל ידינו ניתן להכריע שיתגלה "משיח צדקנו", יבוא ויגאלנו במהרה בימינו ממש, אכיה"ר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה