בשלח, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

בשלח, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. שמ' יז,טו: "ויבן משה מזבח, ויקרא שמו: י-הוה נסי".

לאחר הנצחון על עמלק, יש ללמוד לקח: לא בונים פסלים להנציח את הכח העצמי, אלא מזבחות להודות על הכח הא-להי. "ויבן משה מזבח" = 470 (דב' כו,יט) "לתהלה", לאמור [תהי' קמח,ב] "הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאו". כי יבוא (תהי' קיט,קכו) "עת" לשאול (ש"א ו,ב) "מה נעשה" ואשיבך אך (שופ' יח,ה) "שאל נא בא-להים" ושמע בקולו, (דב' כח,ח) "ובכל משלח ידך" תראה (יח' ב,ט) "והנה יד שלוחה אלי" להצליח את כל אשר תעשה, וכבר (יש' סה,כג) "לא ייגעו לריק" עוד. ואנכי (תהי' קיט,מח) "ואשיחה בחקיך"; (מש' ב,ה) "אז תבין" (רות ג,ט) "כי גאל אתה", מכח האמונה שבך, להפוך למזבח מאליו הכל נקשר בשרשו במרומים.

לאחר שתנצח את עמלק, הן בגירסתו החצונית והן בפנימית לך, יקים משה מזבח, "ויקרא שמו: י-הוה נסי" = 809 (ברא' כא,כה) "על אדות באר המים", על אודות החיים והרועה (ברא' מא,לח) "אשר רוח א-להים בו", אשר יודה בפניך כי (דניאל י,יא) "שלחתי (שולחתי) אליך", (ש"ב ג,כג) "וישלחהו, וילך בשלום"; להלל (מ"א ח,מב) "את שמך הגדול" ולהרבות (יש' נא,ג) "תודה וקול זמרה". כי קול בשורה (שה"ש ב,יב) "נשמע בארצנו": (חגי ב,ט) "גדול יהיה כבוד הבית הזה, האחרון", מכל אשר קדמוהו.

המזבח, תפקידו לקשור את הבריאה אל הבורא. מזבח אשר תקים בנצחונך על עמלק, ויכונה "י-הוה נסי" = 146, כי מיצג הוא כל (ברא' ט,יב) "עולם", בו (ברא' כט,ח) "הצאן" המודרך באהבה על ידי רועהו, ועמו (ברא' לב,ז) "המלאכים" אשר קמים בצווי א-ל לעזרו. ויגלה ה' (שמ' ג,ו) "פניו" (שמ' ד,טז) "אל העם", (דב' לא,ו) "ולא יעזבך", לעשות עמך (שמ' לה,לה) "כל מלאכה" (יש' א,כו) "נאמנה", (תהי' א,ו) "כי יודע י-הוה" (דב' יא,יג) "בכל לבבכם" (דה"ב כט,ו) "כי לא-להים" המה. ויביאך אל מציאות חדשה, (יח' לא,ט) "בגן הא-להים" מושבך.

ככה מול כל הצלחה: "ויבן משה מזבח, ויקרא שמו: י-הוה נסי" = 1279, לאמור לך אשר (קו' יא,ו) "בבקר, זרע את זרעך", (ויק' כו,ד) "ונתתי גשמיכם", ויקום משה שבך (דה"ב ו,ה) "להיות נגיד על עמי ישראל", ועמך ישיר: [תהי' קלה,יג] "י-הוה שמך לעולם, י-הוה זכרך לדר ודר".