יום שבת, 8 בנובמבר 2014

חיי שרה, עליה א, חסד בשבוע

חיי שרה, עליה א, חסד בשבוע. ברא' כג,ב: "ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען; ויבא אברהם, לספד לשרה ולבכתה".
מיד אחרי עקדת בנה, "ותמת שרה" = 1351: גם לה, הצדיקה, כמו לכל הצדיקים, הגיע עתה לעזוב את העולם הזה; וחסד מאת ה' (זה שגם הצדיקים מתים), לבל יוהפכו לאלילים על ידי חסידיהם, (דב' ח,יא) "פן תשכח את י-הוה א-להיך". זכותה יעמוד בספר (מ"ב כג,כה) "תורת משה" לנצח.
שרה נפטרה "בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען" = 1746 , (דב' לב,מט) "אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה", ואתו, נותן ה' גם מפתח בידים להאריך ימים בשלום בארצם, כמבואר בספר (יהו' ח,לב) "משנה תורת משה": (יח' כ,לט) "ואת שם קדשי לא תחללו עוד". 
  התורה מדיקת מאוד בתיאור מיקומה בעת עלית נשמתה. ראשית כל, מקומה "קרית ארבע" = 983, (ברא' לה,ב) "אשר בתככם", במקום הקדוש הנשיג באמצעות העבודה הפנימית של האדם. אותו מקום עליו נאמר (במ' י,כא) "והקימו את המשכן", בו האדם יודה על אשר (במ' כב,לד) "חטאתי כי לא ידעתי" כי הוא מבין שמי שעיניו בראשו יימנע מלחטוא, ומעשיו נעשים (מ"א ח,יז) "לשם י-הוה א-להי ישראל", והם (ויק' ו,ח) "ריח ניחח אזכרתה לי-הוה"; כי מכל הטוב אשר ה' גומל עמה, היא מוציאה לאורחים (רות א,ו) "לתת להם לחם". כי היא גם במקום המכונה "חברון" = 266, מקום החיבור בו איש החסד (ברא' יד,יח) "הוציא לחם ויין" בנדיבות, (שמ' כג,יא) "ואכלו אביני עמך". כי אמרו לה הנשים (שופ' ט,י) "מלכי עלינו" ולמדי אותנו לשמוע (ירמ' ג,כה) "בקול י-הוה א-להינו", כי בעת ישועת שרה נתמלאו יראה (תהי' סח,ג) "מפני א-להים" בראותן את (תהי' סד,י) "פעל (פועל) א-להים" הגלוי לעיני כל, מברך את (יש' מא,ח) "אברהם אהבי" כאשר דבר. "ארץ כנען" = 481, מצדה, היא הארץ המובטחת לאברהם, אליה כל זרעו יבקש (ברא' יט,כ) "אמלטה נא שמה" ובה יעמוד לך זכות שרה לפני ה' (דב' ז,יג) "וברכך והרבך"; בה עם ישראל אמיץ וגבור כח (יהו' ח,כ) "נהפך אל הרודף" אותו בגאון (ש"א יט,טו) "להמתו". אך ה' תמיד מנסה אותנו, כנאמר (מ"ב ד,כז) "ויגש גיחזי להדפה": תמיד יש בקרבנו ליצן, כופר, המתיחס בגסות אל הקדושה ובתוך העם (דב' כה,טז) "עשה (עושה) עול", וגורם לאויב לקום עליך (במ' יד,מב) "כי אין י-הוה בקרבכם" (ירמ' מא,ג) "הכה ישמעאל" אותך (יח' לח,כג) "לעיני גוים רבים" להפחידם ולהזהירם בלשון (ירמ' נ,כו) "אל תהי לה". אוי לדור היושב בארץ אשר (ירמ' ב,ל) "מוסר לא לקחו". וישמעו צדיקים את הכרוז הלוחש בלבם (שה"ש א,ח) "צאי לך בעקבי הצאן", ועליהם יאמר ה' (תהי' טז,ט) "שמח לבי ויגל כבודי", (מ"א ח,כ) "ואבנה הבית" דהי' שיביא לנו את המקדש לזכות בו לישועה: (ירמ' כח,ו) "כן יעשה י-הוה" בך, (מ"ב ה,כז) "ובזרעך לעולם". (דניאל ח,טו) "ואבקשה בינה", וקבלוה (נח' יג,י) "עשי המלאכה".
בזכות העקדה, יזכה זרעו לחיבור עם בורא עולם לנצח; אך תמורתה, שרה מתה. "ויבא אברהם, לספד לשרה ולבכתה" = 1439, וכאיוב יודה באשר ה' נתן וה' לקח, וכדוד אשר הנסתרות לה', [עמוס ב,יד] "ואבד מנוס מקל, וחזק לא יאמץ כחו, וגבור לא ימלט נפשו" לפני ה'; ואברהם יודע אשר נכון היה לעשות אשר עשה, ויודע גם אשר שרה הלכה לעולמה (ברא' כ,י) "כי עשיתי את הדבר הזה". והוא ממשיך ללכת בתמימות לפני ה', המברך אותו אשר אבה (ברא' כד,ה) "ללכת אחרי אל הארץ הזאת", אל מקום הבטחון והשלום כאמרו (ירמ' ל,י) "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם י-הוה", מתוך היותך עבדי. וכנודע, (מש' יב,ה) "מחשבות צדיקים משפט", שהם משנים את הגזרה.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה