תולדות, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' כו,טו: "וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים וימלאום עפר".
בארות הם מקור למים חיים, התגלמות החסד הא-להי וביטוי לשפע וחיות, בהם משמים מתברכת הבריאה. מטבע הדברים, אברהם חפר והורה לחסידיו לחפור בארות בארץ ישראל. הפלשתים, אשר מהוים אב-טיפוס לצרות עין והשגת גבול, סתמו את הבארות ומלאו אותם עפר לבל יתברך בהם יצחק, כמי שסותם את רחם האשה לבל תתן פרי. אך ישנה סגולה לשמירת והחזקת הבארות, והיא קשורה ליחוד כוחות, לעין טובה שתיטיב עם הזולת ותשמח בשמחתו, אשר אינה גורעת מאומה משמחת הרואה: "וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים וימלאום עפר" = 3782, לומר אשר [דה"ב ל,יב] "גם ביהודה היתה יד הא-להים, לתת להם לב אחד לעשות מצות המלך והשרים, בדבר י-הוה". "לב אחד" = 45, כמנין "אדם", כמנין "גאולה". ואז יהיה שפע לכל.
ויותר בפרטות: "וכל הבארת" = 664 מביעות מים בשפע (שמ' ט,כט) "למען תדע", אתה ובעקבותיך (ירמ' מז,ב) "כל יושב הארץ", את העיקרון הפותח את צינורות הישועה מן השמים, לכל אחד ואחת, וכן לכולם יחד: (עמוס ה,טו) "שנאו רע ואהבו טוב". משם, העבודה הנכונה נעשית לבד.
לפלשתים לא הפריעו כלל הבארות, הרי הם בעצמם גם צריכים מים. הפריעו להם דוקא אותם בארות "אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו" = 1229, כי בכך שהם חופרים המון בארות נעשים בגלוי פרנסי הארץ, ומקיימים בדרכי הטבע את הבטחת הא-ל, לפיה הם ישבו בה לבטח, (נחמ' ט,כד) "ויירשו את הארץ" לדורותיהם.
אז קמו למנוע מיצחק את השלום בארץ: "סתמום פלשתים וימלאום עפר" = 1889; ואני ראיתי והבנתי שהם מצפים ממני צער גדול, התקוממות, אולי לחימות נקודתיות, הכל כדי להשיג שאיכנע לכך שאף פעם לא יהיה לי שלום כאן, וארד חלילה למקום אחר. [שמ' לג,כא] "ויאמר י-הוה: הנה מקום אתי, ונצבת על הצור", על ארץ יציבה, במקום שה' הזמין לי, כביכול צמוד אליו. ואת צערי, את הנרגש ללבי כחסרון, רק בפני ה' אפרוש ואבטא, ויגיד לו יצחק אשר הוא מקבל את הכל לטוב ומצפה מה' לישועה: [תהי' סט,ל] "ואני עני וכואב, ישועתך א-להים תשגבני". ולא ביוזמתי אתיחס בכלל אל הפלשתים הטפשים, כי הרי חיים לי ופרנסה מאת ה', אשר [תהי' לג,יד] "ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ". ובכן, מבחינתי, החוקים ברורים. אם הם יקומו להרגני, אשכים להרגם. בכלים שבידי, אמנע מהם לגנוב את אשר לי. אנהג בהם בצדק ובמשפט. אך כדוגמת יצחק, לא אתן לבארות להיאבד, ואמשיך לחפור בארות חדשים, גם היכן שאינני מתכוון להישאר ולהינות ממימיהם. בארות, הרבה בארות. וכך אדע אשר (דה"ב לו,כג) "כל ממלכות הארץ נתן לי י-הוה א-להי השמים", לא לרדות בהם אלא לחנכם בסוד בארות המים, והברכה הגדולה הקמה לכל הקרוב לפותח שערי מים, שערי חסד וחיות, לכל הצמא להם.
כי יראה ה' את הבארות של הצדיק ויאמר שאותם "סתמום פלשתים" = 1406, (ש"ב ז,טו) "אשר הסרתי מלפניך" ובזכות טובך יתקצר זרועם מלגעת בשלך, (ירמ' כט,יד) "והשבתי אתכם אל המקום" אשר נתתי לכם, והפלשתים לא יפסיקו להשתדל לצערכם, ואז יקומו מכם במצות הא-ל (דה"א יד,טז) "ויכו את מחנה פלשתים", (דניאל יא,ו) "לעשות מישרים" בארץ. כי אשר יקומו לסתום את הבארות "וימלאום עפר" = 483, רעתם (תהי' לז,טו) "תבוא בלבם" על שעשו (יש' מא,כד) "תועבה" (ברא' מב,ה) "בארץ כנען". ובפני רצונו ית', זה שמלאו את הבורות עפר, הוא כאילו זרקו את העפר (שמ' יד,כז) "בתוך הים". ואין גבול למעשה א-להינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה