ויקהל, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. שמ' לח,א: "ויעש את מזבח העלה עצי שטים, חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו, רבוע; ושלש אמות קמתו".
כפי שהמנורה, כל הבריאה נעשית ומתחדשת מקשה אחת, כל חלק וכל חלקיק ממנה בערבות מלאה לכל זולתו. רק שיהיה שלום, ושהכל יפעל בשלמות כמצות הבורא ית'. "ויעש את מזבח העלה עצי שטים, חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו, רבוע; ושלש אמות קמתו" = 5429, וכדין המזבח דין המקדש וכן דין הקרבן אף דין המקריב, כפי שברור בהקשר לקרבן פסח: [שמ' יב,ד] "ואם ימעט הבית מהיות משה, ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו, במכסת נפשת איש לפי אכלו, תכסו על השה"; אשר אף בית, גם אם אין להם ממון מספיק להקריב טלה, לא ישאר בלי קרבן פסח, שהוא המפתח האחרון לצאת בו ממצרים. מתוך הדיוק הערב הזה, מתוך הדאגה לזולת הנובעת מתודעה מתוקנת, מהבנת התלות ההדדית בין הכלל לבין הפרט, נגיע בע"ה למצב המובטח לנו מימי קדם, הוא התיקון לכל אשר כואב ומצער אותנו גם היום: [יח' לז,כה] "וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי יעקב, אשר ישבו בה אבותיכם; וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם": נחלה בלי מצרים כפי שהובטחה ליעקב אבינו (רש"י שם), ישיבה בארץ בבטחון ובשלום מתוך זכות, והמלך הטוב והצדיק, הדואג לקיום הצדקה והמשפט בעם, מתקים עלינו לעולם. לזאת אני מצביע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה