במדבר, עליה ו, יסוד בשבוע. במ' ג,מב: "ויפקד משה, כאשר צוה י-הוה אתו, את כל בכור בבני ישראל".
השגחה פרטית של הבורא מוטלת על כל אחד ואחת מברואיו. בראש הנבראים, יש את המדבר. ובתוך המדבר, בבחינת שרי אלפים להאיר את הדרך לתיקון העולם, את בני ישראל, כורתי ברית התורה עם הבורא ית'. ועוד בתוכם, הן את שבט לוי, הן את הבכורות (כלל הדבר: הקדושים מאת ה', וצדיקים חסידים בכללם), המחברים עולמות למען הכלל. ככל שעולים בסולם האחריות על הכלל, נעשים היחידים הכי חביבים, כי נתיניהם מובלים על ידם. "ויפקד משה, כאשר צוה י-הוה אתו, את כל בכור בבני ישראל" = 2884, כי כל אחד מוכר ומזוהה לפני המלך, אפילו בין אלפי ורבבות חילותיו: [ש"ב יא,ו] "וישלח דוד אל יואב: שלח אלי את אוריה החתי; וישלח יואב את אוריה אל דוד". כי כל אורחות העולם פועלות לפי אותם דפוסים לרוחב כל הבריאה: כל מעשה אשר תעשה יצור אין ספור תולדות עד עולם, כל מילה אשר תוציא מפיך תתגלגל עד אשר לא תדע מה תלד ביומה, [יש' מח,יט] "ויהי כחול זרעך, וצאצאי מעיך כמעתיו (כמעותיו), לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני" אלא שכל אחד ביחודיות שלו עושה מה שאין שיעשה מלבדו, ומוליד תחתיו, ולב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. על כן, [ירמ' י,א] "שמעו את הדבר אשר דבר י-הוה עליכם, בית ישראל": כמידת היסוד בתיקונה, יאזן האדם את החסד שבו עם גבורותיו וימתיק דיניו ברחמיו, ומידת הנצח תתמזג בהוד, עזות בהיאחזו באמת כנגד העדפת תפקיד העלוב מפני תפקיד המעליב, וענוה מפני השלום לפני כל. [יח' ג,יב] "ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד י-הוה ממקומו". ונועם ה' וכבודו שורים עלינו, ומעשה ידינו מכונן, מעצב, מעמיד אותנו; ומעשה ידינו, זה שאנחנו הולכים ונבנים באמצעות מעשינו, נותן עז לא-להים: פותח ומרחיב את הצינורות הממשיכים מאורו עלינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה