מדרש אשאביאל. מהקריאה לפסח, יום ג, תפארת בחג. שמ' יג,ד: "היום אתם יצאים, בחדש האביב".
כל דבר בעתו. יציאה מעבדות היא בחינת פריחה, התבטאות של יופי, של נשימת דרור עמוקה טרם ימצא האדם את דרכו אל החרות האמתית. "היום אתם יצאים, בחדש האביב" = 987, ואני [תהי' קט,ל] "אודה י-הוה מאד בפי, ובתוך רבים אהללנו". [תהי' קלה,ה] "כי אני ידעתי כי גדול י-הוה, ואדנינו מכל אלהים". וכשיקום אויב לצרור את העם הניגש (נחמ' ח,ג) "אל ספר התורה" לדעת את דברך, אז (שמ' טו,טז) "בגדל זרועך ידמו כאבן, עד יעבר עמך י-הוה" וניצול, כי הוא מיועד לבנות (מ"ב כג,כז) "את ירושלם" אשר (יש' לד,ז) "יירשוה לדור ודור". ולזכור הישועה בענוה, (דב' טז,ח) "תאכל מצות"; ובזכות האמונה הנאמנה, תמיד אשגיח (יח' לד,יב) "והצלתי אתהם", (תהי' סח,ד) "וישישו בשמחה".
ויוציא ה' אותנו מכל מצרים דוקא "בחדש האביב" = 334 כי (תהי' לד,יט) "קרוב י-הוה" אליך ופריחת האביב תזכיר עת (ברא' ה,א) "ברא (ברוא) אלהים אדם" בהתחדשות מתמדת, עד אשר יהיה שקוף ללבך כי (שה"ש ה,טז) "זה דודי וזה רעי". (מש' א,ו) "דברי חכמים" קח ללבך וייטיבו לך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה