מדרש אשאביאל. תצוה, עליה ו, יסוד בשבוע. שמ' ל,מה: "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלהים".
אתה תתקן לעצמך מקדש, ובפתחו מזבח, ועל המזבח תעלה עולת תמיד. כוונת תמיד, כפי שלמדנו, אינה מידה אלוהית של כאילו תנועה אחת שתעשה והיא תחזיק ותעמוד בתקפה לנצח; אלא שהיא ענין של התמדה: עולת תמיד כל בוקר וכל ערב נעשות חזקה, כדוגמת נצח ממש, לפי מידת המשכן שבלבך. עולת תמיד, העולה מתוכך לעשות ריח ניחוח במרומים; ומהמרומים ירד כבי' הבורא ית' בכל הדר רחמיו עדיך לפי עקבות עשן העולה, "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלהים" = 2449, והגילוי האלוהי משתקף באופן מוחשי גם כלפי חוץ: [תהי' מד,ח] "כי הושעתנו מצרינו, ומשנאינו הבישות".
הבורא ית' מריח ומתענג כבי' בריח הניחוח, "ושכנתי" = 786, הרי (ברא' יט,כח) "והנה עלה קיטר הארץ", המים הנקביים של הבריאה המתאדים לעלות עד השמים להמתיק (ברא' א,ז) "את הרקיע", לעורר את (מש' כא,לא) "התשועה" כאשר (שמ' כ,יח) "דברתי עמכם", לברך את הארץ ולברך (יח' לב,טו) "את כל יושבי בה". רק (תהי' סב,ט) "שפכו לפניו לבבכם", עשו חלל בלב ריק מכל זולתו, רעו אותו וגדלו אותו. יעורר כל אדם במפעליו עת רצון לבקש (שה"ש ג,יא) "שמחת לבו". והשכינה תשרה דוקא "בתוך בני ישראל" = 1031 כי (יהו' א,ו) "תנחיל את העם הזה" תורת ה', (יח' ג,יד) "ורוח נשאתני" עד תודעת אמת, והנה שלום, כי ה' (תהי' קיא,ה) "יזכר לעולם בריתו" להפעילו.
ושכנתי בתוכם, אמר ה', "והייתי להם לאלהים" = 632, רק (במ' יד,יח) "ארך אפים ורב חסד"; (תהי' סו,י) "כי בחנתנו אלהים" והביא עלינו נסיונות, ויקום האדם (מ"א ח,נד) "להתפלל אל י-הוה" ביושר, (מ"א יב,לג) "ויעל על המזבח להקטיר", ויתגלה ה' מתוכו באשר יקרה עמו, כי (מיכה ז,יט) "ישוב ירחמנו". והנה אלהים, הוא מידת הדין והגבורה, נמתק לרחמים גדולים כי בלבך הכינות לו משכן. (תהי' סח,לג) "שירו לאלהים" (דב' כט,כב) "אשר הפך י-הוה" כבי', אשר האיר פנים לאוהביו בכל דור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה