מדרש אשאביאל. תרומה, עליה ד, נצח בשבוע. שמ' כו,ל: "והקמת את המשכן, כמשפטו אשר הראית בהר".
בהר סיני קבלת את כל ההוראות להתהוות משכן לה', ולכך, יש לפניך דרך ארוכה של תיקונים עצמיים, של הזדככות, של היטהרות. לאחר שסימת לערוך וליצור את כל חלקי המשכן ואת כל כליו, "והקמת את המשכן, כמשפטו אשר הראית בהר" = 3146, ואל כל אחד יגש [שמ' י,כה] "ויאמר משה: גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת, ועשינו לי-הוה אלהינו", כי עבודת הגאולה דורשת הקרבת הכלל כולו לכל פרטיו אל ה', עלית כל הגשמיות אל בחינת רוחניות בשלמות. הכל לשרות החרות, הכל להביאך אל התודעה אשר תעלים ממול עיניך את קשרי העבדות, ותהפוך אותך לבן חורין, כלומר לבעל אחריות על אשר תעשה ועל אשר תימנע מלעשות, ולנפקד בערבות. [דב' טו,טו] "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויפדך י-הוה אלהיך; על כן, אנכי מצוך את הדבר הזה היום". ויהיה עליך, מתוכך, מלך צדיק, אשר יבוא לעשות סדר בכל מערכותיך, אשר יפתח לפניך את השערים לתודעה של שמחה הממתיקה את הכל: [דה"ב כט,ל] "ויאמר יחזקיהו המלך, והשרים, ללוים, להלל לי-הוה בדברי דויד ואסף החזה; ויהללו עד לשמחה, ויקדו, וישתחוו". המלך (האדם הישר אשר תקן מ'ח-ל'ב-כ'בד בסדר שליטתם הראוי) פוקד על המשרת בקודש להלל את ה': להודות, להוקיר, לאהוב, לדבוק בברית. וכמה צריך להלל? "ויהללו עד לשמחה" = 544, עד למצב בו אתה פשוט מודה על הכל ושלם עם הכל, החוק האלוהי חרות בלבו והוא רואה ביטוי של אלוהות בכל דרכיו. הוא בשמחה, ואולי אין כבר צורך להלל כי האדם הפך להלל בעצמו, עשה את המקדש בלבו והפך (עזרא ח,יז) "לבית אלהינו", ומתוך השלום הנשפע מתוכך על העולם, (במ' ו,כו) "ישא י-הוה פניו אליך" תמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה