קורח עליה ד

קורח עליה ד, נצח בשבוע! - במ' יז,יג: "ויעמד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה". 
אהרן נשלח, חמוש קטורת, לכפר על ישראל ולעצור את המגפה אשר נגזרה מהגבורה על העם. בענין "ויעמד", מפרש יונתן בן עוזיאל שעמד להתפלל, הרי אין עמידה בתורה אלא לתפלה. קבלנו בזאת מתנה נפלאה, סוד הנגלה לעינינו: תחילת הכפרה, ותכל'ס ראשית הישועה, נגרמת על ידי תפלה בהכנעה. נופלים המונים מהעם: ראשית כל, צריכים לפתוח פתחי רחמים בתפלה: "ויעמד" = 130, חמשה פעמים שם הוי-ה שכולו חסדים, עשרה פעמים המילה "אהבה" המשודרת בכל אות ומילה ובהבל המוביל תפילתו למרום.
"ויעמד בין המתים ובין החיים". אומר רש"י שאהרן הכהן אחז את המלאך  המשחית, אשר נשלח בשליחותו של ה' להרוג בעם, "והעמידו על כרחו. אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו: משה צוני לעכב על ידך. אמר לו אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. אמר לו: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה", וגו'. השלב השני (כנגד ההבדלה) דורש אומץ רב ותבונה החלטית, ואף חוצפה מצד הקדושה: גם עם מלאך המוות אפשר להתנצח, ואין לפחד כי אם מהקב"ה בלבד. 
"ויעמד בין המתים ובין החיים" שוה בגימטריה 828, בדיוק כמו "צפנת פענח" (בחינת מפענח נסתרות, השם שקיבל יוסף הצדיק מפרעה במצרים), בדיוק כמו "בחינת משיח" עליה עומד אהרן ברגע זה. 
בפנימיות המספר, אנו מוצאים עוד רמזים להתבוננות: הוא מתחלק במנין "אור אינסוף" = 414 ובמנין "רז" = 207 ובמנין קל"ח (פתחי חכמה) = 138 ובמנין "חי" = 18, בין הסה"כ ח"י מספרים המחלקים אותו; כאשר הוא נוהג בפרישות בין חומות המגן של שני מספרים ראשוניים הצמודים לו, הם 827 ו829. 
והיכן הוא עמד? "בין המתים ובין החיים" = 698, כנגד "תרצח" התובע את המלאך, בבחינת [ויק' ה,כו] "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה" = 698 וגם = [שמ' יד,כ] " וַיָּאֶר אֶת-הַלָּיְלָה". וכך הוא עמד, "בין המתים" = 557 = [תהי' לג,ט] "כי הוא אמר ויהי, הוא־צוה ויעמד", בהכנעה, "ובין החיים" = 141, אשר מתוך הכפרה הקשה נזדככו לבחינת "מלאכים" = 141, העוסקים אך ורק ב"מצוה" = 141.
ואז, מגיע שלב ההמתקה, התיקון המושלם: "ותעצר המגפה" שוה 899, בדיוק כמו הפסוק השלם [שמ' כב,יז] "מכשפה לא תחיה" להישמר מכל נגף לעתיד; והעם אשר "עוסקים בתורה" = 899 עולים לבחינת "חנוכת המשכן" = 899 על-פי הנאמר ושכנתי בתוכם; ומעתה, אשר יזכה לקיים מצוות "קום התהלך בארץ" = 899 יקוים בו גם אשר "יגדיל תורה ויאדיר" = 899 כיה"ר. ככה עוצרים מגפה; חשוב לזכור תמיד. 

ראינו שעמידתו "ובין החיים" שוה "מצוה" = 141 = 47 * 3. האופן בו מצוה צריכה להתקיים להשיג שלמותה הוא מתוך "אהבה ויראה" = 235 = 47 * 5. היחידה הבסיסית, 47, אומרת "בטח בי-הוה", אומרת "כי טוב" בפני כל נברא. ובכן, "מצוה" + "אהבה ויראה" יהיה שוה 47 * 8 = 376 = "שלום".


Koraj, aliah del miércoles, ¡Netsaj en la semana! - Bamidbar 17,13: "Y se paró entre los muertos y los vivos, y se frenó la epidemia".
Aharon es enviado, armado del ketóret (incienso sagrado), a expiar por Israel y frenar la peste que, dictaminada por el Rigor Divino sobre el pueblo, ha cobrado ya 14.700 vidas. "Y se paró": dice Ionatán ben-UziEl que se paró a elevar su plegaria, puesto que toda vez que alguien se pone de pie en la Torah, es para orar. Ya aquí, recibimos un regalo precioso, un secreto revelado a nuestros ojos: el inicio de la expiación, en los hechos el inicio de la salvación, se produce a partir de la plegaria sumisa en que entregamos el alma. Caen multitudes del pueblo, mueren a cada instante: ante todo, hay que abrir las puertas de la Misericordia con tefilah: "y se paró" ("vaia'amód") tiene valor 130, 5 veces el nombre sagrado de Hashém (iod-hei-vav-hei) que es todo Jesed, diez veces la palabra "Ahavah", "amor", que constituye la esencia de cada letra y palabra, y aún del aliento que llevará la oración hasta lo Alto.
"Y se paró entre los muertos y los vivos". Dice Rash"i que Aharon aferró al ángel enviado por Hashém a quitar vidas de Israel, "y lo retuvo contra su voluntad. Le dijo el ángel: suéltame para que pueda cumplir mi misión. Le dijo: Mosheh me ordenó detenerte. Le dijo: Yo soy enviado de Hashém, y tú eres enviado de Mosheh. Le respondió: Mosheh no dice nada desde su propio corazón, sino que es sólo conducto de lo que dice la Guevurah", de lo que el Creador mismo ordena. Esta segunda fase (correlativa a la Havdalah, discriminación, en el tikún del Ba'al Shem Tov) requiere gran valentía y presencia de ánimo, y sabiduría bien aplicada, y hasta una dosis importante de atrevimiento, de "soberbia sagrada": incluso con el ángel de la muerte es posible debatir, y no hay nada que temer salvo únicamente de Hashém.
"Y se paró entre los muertos y los vivos" tiene valor numérico 828, igual que el nombre "Tsofnát Pa'anéaj" (que resuelve lo enigmático y oculto) que dio el Faraón a Ioséf, igual que la expresión "bejinát Mashíaj", la "condición de Mashíaj" a que está entregado Aharon por completo en este instante. Entre los pliegues íntimos de este número hallaremos algunas pistas más para guiar la reflexión: 828 es divisible entre 414 ("Or Einsof", luz del infinito) y entre 207 ("raz", secreto, oculto), y entre 138 (las vías de acceso a la Jojmah, sabiduría) y entre 18 que es "jai", "vida", entre los también 18 divisores que tiene en total; y se halla como apartado, protegida su sacralidad entre las murallas de dos números primos que no se separan nada de él: 827 y 829.
¿Y dónde se para Aharon? "entre los muertos y los vivos" ("bein hametím ubéin hajaím"), que se opone a "tirtsáj" ("asesinarás"), ambos en contienda desde su valor 698 en común. Se para a cumplir con el cometido que le asigna la Torah (Vaikrá-Levítico 5,26) "Y expiará sobre él el sacerdote ante Hashém", que vale 698, para que se cumpla (Shemót-Exodo 14,20) "e iluminó la noche", 698 también arrojando buena luz. Y así se paró, "entre los muertos", cuyo valor 557 nos remite a la aceptación completa de la situación en el verso (Tehilím-Salmos 33,9) "Porque El Dijo y será, El ordenó y se suspenderá" que comparte su valor, "y (entre) los vivos" (ubéin hajaím), cuyo valor 141 nos lleva a advertir que los sobrevivientes a tan terrible expiación resultan purificados como "ángeles" ("malAjím" = 141), ocupados únicamente en lo que es "mitsvah" (precepto de Hashém, también 141).
Llega entonces el momento intemporal de la Hamtakah, el endulzamiento, la iluminación de una realidad rectificada: "y se frenó la epidemia" ("vate'atsár hamaguefáh") vale 899, exactamente como el verso completo que dice (Shemót-Exodo 22,17) "Y a una bruja no des vida", si no quieres volver a enfrentarte a una peste semejante; y el pueblo que "se ocupan en Torah" ("'oskím baTorah" = 899) se elevan a la condición de "Janucát hamishkán" (inauguración del Templo, también 899) en sus interiores, siguiendo lo que anuncia Hashém, que poblará y tomará por Templo el interior, el corazón, de la persona. Y desde ahora, sabremos la fórmula que une a la experiencia terrenal al modo de "levántate y camínate en la tierra" ("kum hithaléj baArets" = 899, como ordena Hashém a Avraham) con el cometido espiritual de cada instante en que uno "iagdíl Torah veiaAdír" ("engrandecerá a la Torah y se enaltecerá", = 899), asemejándonos a cada paso al Creador b"H. Así se frena una peste, se revierte la desgracia, se rescata al condenado. Importa que lo recordemos siempre.
Vimos que el pararse Aharon "y entre los vivos" vale igual que "mitsvah" = 141; ésto es: 3 veces 47. El modo en que una mitsvah debe ser cumplida, ejercida, para llegar a su luminosidad máxima, es desde "Ahavah veIrAh" ("amor" del lado del Jesed, y "temor" del lado de la Guevurah), cuyo valor 235 es 5 veces 47. La unidad básica en ambos casos, 47, equivale a la expresión "betáj baHashém", "deposita tu seguridad en Hashém", y también a la expresión "ki tov", "que es bueno" que "vio" Hashém al completar cada etapa de la creación, en el primer capítulo de la Torah. De modo que el apego a la mitsvah, al precepto de Hashém, desde el equilibrio armónico de amor y temor reverencial, habrá de ser 8 veces 47, que es 376, que es "Shalóm".

קורח עליה ג

קורח עליה ג - תפארת בשבוע. במ' יז,ח. מחלוקת קורח ועדתו כבר מאחורינו, האדמה אכן פצתה את פיה ובלעה חיים שאולה את כל הכופרים במלכות שמים, על אף כוונתם לטובה: בעולם הזה, המעשה הוא המכריע. בתודעה הציבורית, תחת רגלי כל אחד ואחת נפתחה כביכול האדמה, ומתוך הפחד, קולות הכחשה עולים מהעם, שנקהל שוב "על משה ועל אהרן", כל אחד לחוד; ונגשים להתדיין איתם אל פני אוהל מועד. הפחד הוא יועץ גרוע. התשובה משמים היא מיידית: "והנה כסהו הענן, וירא כבוד י-הוה".
ואז הפסוק שלנו, הוא התשובה על פני הארץ, מאת משה ואהרן מאוגדים בלשון יחיד: "ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד", השווה בגימטריה 953, בדיוק כמו רק עוד פסוק אחד בכל התנ"ך כולו, בו מוסבר אשר עשו [תהי' לז,ה]: "גול על־י-הוה דרכך ובטח עליו והוא יעשה". עם ישראל מאיים על משה ואהרן, והם נגשים יחדיו אל פני אוהל מועד לבקש רחמים על ישראל: זו תפארת בהתגלמותה, פאר המלכות של נשמה הכוללת את נשמות כל העם.
"גול על־י-הוה דרכך", בבחינת הכנעה בפני מלך מלכי המלכים הכל יכול. "ובטח עליו" בבחינת הבדלה בינו לבין כל רשות או ישות אחרת, הנעלמות לעינינו מולו. "והוא יעשה" בהמתקת הכל ומעבר לעידן חדש, מתוך הכרה באשר הוא העושה, גם כאשר עושה אותנו בעצמנו עושים. הכל צפוי, הרשות נתונה, ובזכותנו לנהוג בתבונה.

Koraj, aliah del martes - tifEret en la semana. Bamidbar 17,8.  La gran polémica de Koraj y su partido quedó atrás, la tierra efectivamente abrió sus fauces y tragó vivos hacia el SheOl a todos los que desafiaron el Reinado de los cielos, aún cuando su intención era buena: en el mundo éste, la acción determina. En la conciencia colectiva, la tierra se abrió bajo los pies de cada quien, y desde el miedo comienzan a elevarse voces en el pueblo que culpan ¡a Mosheh y Aharon! de la tragedia. El pueblo se congrega "sobre Mosheh y sobre Aharon", por separado; y acuden a acusarlos frente al Ohel Mo'éd, la tienda en que se revela Hashém sólo a quien es digno de revelación. El miedo es un mal consejero. La respuesta del Firmamento es inmediata: "Y he aquí que le cubrió la nube (al Ohel Mo'éd), y se vio el Honor de Hashém".
Y entonces nuestro verso, que es la respuesta terrena, de parte de Mosheh y Aharon unidos, entrelazados en singular: "Y vino Mosheh y Aharon a frente al Ohel Mo'éd", que en su valor numérico 953 se iguala con el único otro verso en todo el Tanáj que vale 953, y que acude a explicar lo que hicieron aquí Aharon y Mosheh (Tehilim-Salmos 37,5): "Revela sobre Hashém tu camino, y pon tu seguridad sobre El, y El hará". El pueblo de Israel amenaza a Mosheh y Aharon, y ellos se dirigen juntos hasta frente al Ohel Mo'éd a suplicar Misericordia para con el pueblo de Israel: eso es el esplendor verdadero de tifEret en acción perfecta, el reinado soberbio de un alma que cobija a las almas de todo el pueblo.
"Revela sobre Hashém tu camino", en términos de Hajna'ah, "asunción de la realidad", en el tikún del Ba'al Shem Tov; de sumisión completa al Creador y su dictamen. "Y pon tu seguridad en El" es la Havdalah, la "discriminación" entre El y cualquier otro modo de poder que se interponga, que será como inexistente a nuestros ojos en lo sucesivo. "Y El Hará", he aquí el endulzamiento de toda la realidad y el pasaje a una nueva era, desde el conocimiento cabal de que El es el que hace, incluso cuando nos hace hacedores a nuestra vez. Todo está previsto, el permiso está concedido, y es nuestro derecho conducirnos sabiamente.

קורח עליה ב

קורח עליה ב - גבורה בשבוע. במ' טז,יט: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד, וירא כבוד י-הוה אל כל העדה".
הרבה פירושים טוענים שבאמת קורח לא התכוון לרעה, אלא אך לקדושה. וטוענים שגורלו יומתק לגמרי לאחרית הימים. והנה ניתנו בידינו כלים לעבור על כל מהלך מחלוקתו, להבין במה הוא טעה ולהמתיק את הטעות שלו בנוכח, בחיינו ממש. על דרך הכנעה-הבדלה-המתקה כתיקון הבעל שם טוב, נראה ברגע הקריטי, בדיוק לפני התבערה, מה באמת היה בלבו.
פותח הפסוק שלנו ואומר: "ויקהל עליהם קרח". מספר המידרש איך קורח יצא כעסקן בן ימינו לעשות "קמפיין בחירות" בעם, ואפילו פיתה אותם ברכושו האדיר, הרי היה ברשותו לפחות אחד מהאוצרות שצבר יוסף הצדיק. אבל היה לקורח גם מה לומר, מה לטעון. הרי לא מזמן היינו למרגלות הר סיני וקבלנו תורה, המקנה לנו "חרות" = 614 = "ויקהל עליהם קרח", מהסוג ההכי נעלה. והחרות עומדת על תיקון המוחין: "חכמה בינה דעת" = 614, וכל מי שזכה בכזה תיקון מסתגל לפקודה לאהוב את ה' "בכל לבבך ובכל נפשך" = 614. קורח טוען "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם י-הוה" ( = 1208 = [ברא' לט,טז] "ותנח בגדו אצלה עד־בוא אדניו אל־ביתו", דוגמת הקדושה של יוסף), "ומדוע תתנשאו על קהל י-הוה" ( = 1544 = [תהי' כד,א] "לדוד מזמור ליהוה הארץ ומלואה תבל וישבי בה"), ואם לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה וכל העם קדושים בעלי חרות החיים את התורה בכל לבם ונפשם, למה להם לשים בידי משחפחתכם (מכוון למשה ואהרן) את כל כלי השררה עלינו? הנסיון להפוך את המצוי על בוריו מורה על הודאה על המצוי כפי שהוא, המכונה בשם הכנעה בתיקון הבעש"ט.
ואז, בהמשך הפסוק, נכנסים לשלב הבירור וההבדלה. את מי ולאן הוא הקהיל? "את כל העדה, אל פתח אהל מועד" = 1210; בפרשת שלח לך ראינו את הפקודה של משה למרגלים "ולקחתם מפרי הארץ" = 1210 = "פשט רמז דרש סוד": כל רבדי החכמה שבתורה אשר רק האויר של ארץ ישראל מאפשר לאדם  להשיגם בשלום. אז כל העדה כאחד מסוגלים לפרד"ס לדבריו, מסוגלים לקחת מפרי הארץ. הוא חותר להנהגה אחרת, אשר תשיג מחילה ותמתיק את הגזרות הקשות, ויביא את עם ישראל לאלתר לארץ הקודש: באיזשהו אופן, קורח מגיב למעשה המרגלים, טוען שדוקא מתאימה להם הארץ מאוד מאוד, ושההנהגה הנוכחית לא תוכל להביאם אל הגאולה המיוחלת. ומאידך גיסא, 1210 אחר מתריע [ירמ' יג,טו]: "שמעו והאזינו, אל־תגבהו, כי יהוה דבר". ה' הוא אשר בחר במשה ואהרן, ה' הוא אשר גזר שדור יוצאי מצרים לא יכנס לארץ. לא נגד משה שיך לעשות מהפכה, ולאו דוקא מהפכה זה מה שיועיל בפני בורא עולם. לפעמים, נחוץ לדעת לשתוק אפילו שיש לך מה לומר.
שתי כפות למאזניים, ואת ההכרעה אי אפשר לעכב. מסיים הפסוק שלנו, מיד: "וירא כבוד י-הוה אל כל העדה" = 440, לומר לך אשר [מש' כח,כו] "בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט", השוה גם 440. הוה זהיר לא רק במה תאמר, אלא גם איך ומתי ואל מי ובאיזה כלים. על כך, ההמתקה באה בלשון תהילה "אל כל העדה" = 165 = "בעולם הזה", ולסוף המחזה אשר הוא תם = 440 יחיה, ואשר הלך בשרירות לבו בלי לציידו בחכמת אמת, בעולם הזה הוא מת = 440, אפילו אם הוא חי.
הסיכום בא כערך הפסוק כולו, 2264, השוה בדיוק לפסוק המשלים [שופט' ו,כג]: ויאמר לו י-הוה שלום לך, אל־תירא, לא תמות". עוד פעם שלושה שלבים, אשר מי שיתבונן בהם ימצאם מקבילים לשלושת השלבים אשר למדנו בפסוק שלנו, ומתקנים אותם לעתיד לבוא.

Koraj, aliah del lunes - Guevurah en la semana. Bamidbár 16,19: "Y reunió sobre ellos Koraj a toda la congregación hacia la entrada de la Tienda de la Revelación (que hacía las veces de templo), y se vio el Honor de Hashém sobre toda la congregación". 

Numerosas exégesis argumentan que en realidad, Koraj no tuvo mala intención, sino que desde su punto de vista, actuó en aras de la sacralidad. Y argumentan que su destino fatal se endulzará por completo al fin de estos días. Y he aquí que aparecen en nuestras manos herramientas para revisar la intimidad de su polémica, comprender en qué erró, y enmendar su error en presente, en nuestras propias vidas. En el camino de Asunción-Discriminación-Endulzamiento (Hajna'ah-Havdalah-Hamtakah) que nos enseñó el Ba'al Shem Tov, atenderemos al momento crítico, justo antes de que el fuego se encendiera.

Comienza diciendo nuestro verso: "Y reunió sobre ellos Koraj" (aclaración necesaria: las traducciones, en este estudio, no son literales ni abarcan todas las opciones, sino que son funcionales al contexto: de entre varias posibilidades, optamos por la que facilitará la comprensión de lo que compartimos). Cuenta el midrásh cómo salió Koraj, como un político de nuestros tiempos, a hacer campaña electoral entre el pueblo, e incluso los sedujo con su enorme riqueza, proveniente de por lo menos uno de los tesoros de Ioséf-José qué él habría hallado. Mas Koraj tenía también qué decir, qué argüir a favor de su revolución. Es que de hecho, no hace mucho tiempo estuvimos a los pies del Monte Sinai y recibimos la Torah que faculta al hombre para el máximo nivel posible de libertad llamado "Jerút", que en su valor numérico 614 equivale a "Y reunió sobre ellos Koraj". Y el Jerút se asienta en la rectificación de la conciencia, de la mente en sus tres grados: "Sabiduría, Entendimiento, Conocimiento" (Jojmah, Binah, Da'at) que por supuesto suman 614, para dotar al hombre de capacidad de amar a Hashém y a todo cuanto de El proviene "con todo tu corazón y toda tu alma" (bejól levavjá ubejól nafshejá), que vale 614. Koraj opina que "toda la congregación son todos sagrados y en su interior está Hashém", y por consiguiente, "¿y por qué se van a encaramar sobre la congregación de Hashém?" (ésto último, de la aliah de ayer, vale 1544, igual que el verso que le responde -Tehilim 24,1-: "Para David cántico, de Hashém la tierra y todo lo que la llena, el mundo y quienes lo pueblan"); y si de Hashém es la tierra y todo lo que la llena y el mundo y quienes lo habitan, y todo el pueblo son sagrados y detentan libertad auténtica y viven la Torah con todo el corazón y toda el alma, entonces: ¿con qué excusa pretende la familia de Mosheh y Aharon detentar todo el poder sobre nosotros? El intento de subvertir completamente la realidad vigente señala que la realidad tal cual es ha sido asumida, y ello es precisamente la etapa de Hajna'ah o asunción, primera en el tikún que estamos aplicando.

Y entonces, en la continuación del verso, ingresamos a la etapa de la clasificación y la discriminación, la Havdalah. ¿A quién y dónde reunió? "A toda la congregación, hacia la entrada del Templo", que tiene valor 1210. En la parashah Shlaj Lejá vimos la orden que dio Mosheh a los espías: "y tomaréis del fruto de la tierra", y sonreimos al comprender que su valor 1210 equivale al de "pshat remez drash sod", los cuatro niveles de codificación de la Torah que reúnen todo el conocimiento, que sólo el aire de la tierra de Israel hace propicios en conjunto armónico a la conciencia; los más maravillosos frutos de la tierra. Al entender de Koraj, toda la congregación están aptos para tomar esos frutos en plenitud, para conquistar el prado de la sabiduría, para poblar la tierra de Israel y desposarla. El quiere una conducción distinta, que obtenga expiación de lo Alto y endulce la amarga sentencia, y traiga al pueblo de Israel de inmediato a su tierra sagrada connatural. De algún modo, Koraj está reaccionando al episodio de los espías, sostiene que la tierra de Israel es perfecta para todos ellos, y que el liderazgo vigente no podrá conducir al pueblo a la redención completa anhelada. Y por otro lado, aparece otro 1210 a advertir (Irmiahu-Jeremías 13,15): "Atended y escuchad, no os pongáis cual si por encima, porque Hashém habló". Es Hashém quien elige a Mosheh y Aharon, es Hashém quien sentencia que la generación que salió de Mitsráim no ingresará a la tierra de Israel. No es contra Mosheh que tiene sentido hacer una revolución, y no es especialmente una revolución lo que nos ayudará en este caso ante Hashém. A veces, es necesario saber callar, aún si tienes qué decir.

Dos platillos tiene la balanza, y no es posible frenar su resolución. Se completa nuestro verso, de inmediato: "Y se vio el Honor de Hashém ante toda la congregación", que en su valor 440 viene a decir que (Mishlei-Proverbios 28,26) "El que se confía a su corazón es necio, y quien va con sabiduría se salvará". Sé cuidadoso no sólo en lo que digas, sino también en cómo y en cuándo y en a quién y en con qué herramientas. Al final de la contienda, quien haya sido inocente ("tam" = 440) ante Hashém vivirá, y quien confió el gobierno a su corazón sin haber grabado en él la Ley, resultará muerto ("met" = 440), aún si sigue vivo.

El resumen se ilumina en el valor numérico del verso entero: 2264, idéntico al de otro verso que completa su sentido (Shoftím-Jueces 6,23): "Y le dijo Hashém shalóm a tí, no temas, no morirás". También aquí tres etapas, que quien medite sobre ellas las hallará paralelas a las que acabamos de revisar en nuestro verso, y verá que son su rectificación para el tiempo por venir, muy pronto, ya, en estos días.

שלח לך עליה ז

Shlaj Lejá, aliah 7 - Maljút en la semana. Bamidbár 15,34: "Y lo pusieron en cuidado, porque no fue explicado qué se le hará".
Y he aquí que un hombre profana el shabát en público. Dicen nuestros sabios que todos tenían claro que su pena sería de muerte, mas no sabían de qué modo había de morir. Y humildemente me parece que no basta con esa explicación, que ha de haber qué más aprender de que lo hayan puesto "en cuidado", bajo vigilancia. Porque aún después de culminado su juicio, aún si una espada afilada se apoya casi ya sobre su cuello, las puertas de la Teshuvah están siempre abiertas; y todo tiempo que su alma alienta en él, la oportunidad de arrepentirse y rectificar y endulzar está en sus manos, y con ella también la de salvar su vida.
Y lo pusieron justamente en un lugar llamado "mishmár" (cuidado), que tiene valor 580, para que pueda reflexionar y llenarse de pavor por lo que hizo, y acaso ello le ayudará a rescatar su vida (hacer "pidión nefesh", que vale también 580).
Y esa es la razón por la que no "fue explicado" ("porásh", que vale 580) qué se le hará. Porque así como podemos endulzar la sentencia de Hashém "os haré" (aliah 4 de nuestra parashah - 14,28) que vale 466, así se endulzará "qué se le hará" que es 466 también, en la sintonía de "Har Moriah" (el monte del Templo) = 466, que es sitio de todo endulzamiento. Como de hecho expresó ya David (Tehilim-Salmos 138,1) "A David, te agradeceré con todo mi corazón; contra E-lohim te cantaré": el verso completo, en su valor 411, equivale a la expresión "iesh meAin", "hay de la nada", creación de algo a partir de nada, ex-nihilo, que aludirá aquí a las fuerzas de Jesed, de amor y piedad que se renuevan justamente a partir de la canción "contra E-lohim" como si fuera, contra el nombre sagrado que gobierna la contrición y la multiplicidad y el rigor mientras eleva gratitud de todo corazón, para llevar al mundo hacia su redención bajo toda circunstancia.
Y con este objeto lo retuvieron "en cuidado", encerrado en este verso las iniciales de cuyas palabras suman 219 como "taharah", "pureza"; sean bendecidos todos los buenos de corazón e intención, para que puedan atraer a la creación entera gueUlah desde la misericordia y la piedad muy pronto ya.

שלח לך עליה ז - מלכות בשבוע. במ' טו,לד: ויניחו אתו במשמר, כי לא פרש מה יעשה לו.
והנה איש אחד מחלל שבת בפרהסיא. אומרים חז"ל שידוע היה לכולם אשר דינו למיתה, ורק לא ידעו איזו מיתה לגזור עליו. ונראה לע"ד שלא די בכך, שיש עוד מה לדרוש מכך שהניחו אותו במשמר. כי אפילו שנגזר דינו, אפילו שחרב חדה מונחת כבר כביכול על צוארו, שערי תשובה תמיד פתוחים; וכל עוד נשמתו בו ההזדמנות בידו לחזור בתשובה שלמה ולהציל את נפשו.
ויניחו אותו דוקא במקום המכונה "משמר" = 580, שיזכה להתבונן ולהתמלא חרדה על מה שעשה ואולי זה יועיל לו לפדות את נפשו. כי כל עוד נשמתו בו, "פדיון נפש" = 580 נשיג לו ואסור להתיאש.
וזה למה שלא "פרש" = 580 מה יעשה לו. כי כפי שניתן בידינו להמתיק את דברי ה' באומרו (עליה ד בפרשתנו - במ' יד,כח) "אעשה לכם" = 466, כך יומתק "מה יעשה לו" = 466 = הר מוריה, מקום ההמתקה דוקא. הרי כבר אמר נעים זמירות ישראל [תהי' קלח,א] "לדוד אודך בכל־לבי, נגד אלהים אזמרך" = 580, שמתוך הודיה על הכל מכל הלב יגיע האדם לרשות "נגד אלהים אזמרך" = 411 = "יש מאין" חסדים המתחדשים דוקא מפועלו כבי' נגד השם א-להים הממונה על הצמצום והריבוי והדינים, להביא את העולם לישועה בכל מצב.
ועל זה שהה במשמר, בתוך פסוק שראשי תיבותיו עולים כמנין טהר"ה, כן יחול על כל טובי הלב והכוונה, למשוך לבריאה ישועה ברחמים במהרה ממש כי"ר.

קורח עליה א

Koraj aliah del domingo - Jesed en la semana. Bamidbar 16,4: "Y oyo Mosheh, y cayo de bruces".
Si no fuera suficiente con todo lo que acontecio ultimamente con los espias, y con su hermana Miriam la profetisa, y con el apetito desmesurado de carne y aun con el becerro de oro, de pronto, celos y sed de poder despiertan en el campamento de Israel. Korah hijo de Itshar, el hombre mas rico del pueblo, de la familia de Kehat en la tribu de Levi, desea el sacerdocio para su familia, y organiza una revuelta contra Mosheh y Aharon. Y oyo Mosheh, y se postro de bruces.
Mosheh es el mas modesto y humilde de todos los hombres, sobre quien testimonia Hashem "boca a boca hablare en el". Se rebelan contra el, y Mosheh se siente cansado, harto: todo el tiempo se ve forzado a salvar a Israel del dan~o que ellos se provocan a si mismos.
Que oyo Mosheh? Mosheh ve lo que adviene, conoce las consecuencias de las nuevas causas, y teme por el destino del pueblo. "Y oyo Mosheh" (vaishma' Mosheh) tiene valor numerico 771, exacto como el verso entero (Tehilim-Salmos 5,2) "Y entonces les hablara con su furia y con su ira les aterrara". Otra vez furia, otra vez luchar por endulzar los duros rigores, para son~ar con construir nuevamente una vida de shalom. por consiguiente, completara el verso "y se postro de bruces@ ("vaipol al panav"), cuyo valor es 372, igual que el de la palabra "sheva", que significa "siete": las veces que caera, que fallara un tsadik, un justo completo, y volvera a levantarse, a enmendar. Y si asi es para el individuo, cuanto mas que con la misma oportunidad habra de contar un pueblo entero.
Mas desde su modestia, Mosheh sabe que el solo puede representar el conducto a cuyo traves se manifieste la enmienda proveniente de lo Alto. Todo el verso "Y oyo Mosheh y se postro de bruces" tiene valor 1143, exactamente como la suplica que salio musitada de sus labios, seguramente, mientras se hallaba postrado ante Hashem: (Tehilim 119,135) "Ilumina tus faces en Tu siervo, y Ensen~ame Tus leyes". Una conversion perfecta, al menos desde su iniciativa, de los juicios rigurosos en un instante de resolucion por el Amor y la piedad. Para lograrlo, solo debe renunciar a su honor, y desde la aparente ofensa, buscar el endulzamiento del destino que merecen los que se alzaron contra lo determinado por el Creador.
Este es el ejemplo que, de parte del mas humilde y mas elevado de los hombres, toca a cada quien grabar en el propio corazon, en el dia en que se consolida la fuerza de Jesed para toda la semana.

קרח עליה א - חסד בשבוע. במ' טז,ד: "וישמע משה, ויפל על פניו".
אם לא היה מספיק כל מה שקרה לאחרונה עם המרגלים, ועם מרים הנביאה, ועם קברות התאוה ואף במעשה העגל, לפתע גם קנאה לשררה מתעוררת במחנה ישראל. קורח בן יצהר, הגביר העשיר משבט לוי ממשפחת הקהתי, רוצה לעצמו כהונה, ומארגן מהפכה במשה ואהרן גם יחד. וישמע משה, ויפל על פניו.
משה הוא איש ענו מכל אדם, עליו מעיד הקב"ה "פה אל פה אדבר בו". מורדים עליו, ומשה מרגיש עיף: כל הזמן נאלץ להציל את ישראל מהנזק שהם גורמים לעצמם.
מה שמע משה? משה רואה את הנולד, ומתירא על גורל העם. "וישמע משה" שווה בגימטריה 771, כמו הפסוק השלם [תהילים ב,ה] "אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו". עוד פעם חרון אף, עוד פעם להיאבק להמתיק דינים קשים כדי לחלום על לבנות מחדש חיים של שלום. על כן, ישלים את הפסוק "ויפל על פניו" = 372 = "שבע", אשר יפול צדיק וקם; על אחת כמה וכמה כן יקום לתחיה עם שלם.
אך מתוך ענותנותו, הוא רק יוכל לשמש צינור לתיקון משמים: כל הפסוק "וישמע משה ויפל על פניו" שווה 1143, בדיוק כמו מה שמתחנן אז משה, בלחש, בפני בוראו: [תהי' קיט,קלה] "פניך האר בעבדך ולמדני את־חקיך". המרה מושלמת, לפחות ביוזמתו, של דינים בחסדים. רק במחיר למחול על כבודו, ומתוך העלבון הנראה, לעסוק באמת בלהמתיק את דינם של המורדים.
כזו, הדוגמא לקחת כל אחד ואחת אל הלב, מאת העניו באדם, ביום התגלמות החסד לכל השבוע.

שלח לך עליה ו

Shlaj Lejá, aliah del viernes - Iesod en la semana. Bamidbár 15,19: "Y será cuando comáis del pan de la tierra, elevaréis una ofrenda a Hashém".
Tal como temieron los espías que envió Mosheh que sucediera, a partir de nuestro tomar contacto con la tierra de Israel (con "la" tierra, que es la Maljút), nos veremos subordinados a las leyes de la "naturaleza". ¿En qué erraron los espías, entonces? Ellos creyeron que este cambio nos limitaría, que nos convertiría en mucho más apegados a la materia, de resultas de lo cual nos haría descender del maravilloso nivel de espiritualidad hacia el que fuimos atraídos. Y la verdad es que todo el objetivo de nuestra vida en la "matrix virtual", en el laberinto del mundo físico, consiste en que logremos "enmendar" la materia de modo que opere de acuerdo a los valores de lo espiritual; que elevemos a la tierra, a la novia, hacia el novio que aguarda por ella bajo el palio nupcial, en el firmamento. Y todo comienza, naturalmente, en la tierra de Israel, en su centro Ierushalaim, cúspide de la materia y punto más bajo de los cielos.
En nuestro verso, está todo claro: "Y será cuando comáis" ("vehaiáh beOjlejém") tiene valor numérico 139, exacto como la orden "rescataos". ¿Habíamos pensado en quedarnos atrapados por lo material? Todo comienza por "rescataos"... del pan de la tierra. Y sólo es posible rescatarnos hacia arriba, en dirección al pan del firmamento, como con el mán (maná) del desierto; y aparentemente, es posible lograrlo incluso y especialmente mientras vivimos sobre la faz de la tierra.
Y será cuando comáis del pan de la tierra. "del pan de la tierra" ("miléjem haArets") tiene valor 414, igual que "Or Einsóf" (luz del infinito), de la que nos nutrimos en realidad, incluso cuando comemos pan de la tierra. Para abundar (¡oh, cuán maravillosa es tu Torah, Hashém!), 414 es también el valor de "Ahavót" (amores). Elevaremos la ofrenda a Hashém... mientras nos alimentamos de amores. Y si hemos logrado comprender en qué consiste eso de comer (pan de la tierra para el cuerpo, luz infinita en forma de amores para el alma), sólo nos resta develar cómo lograremos llegar hasta ahí, cómo abriremos los pórticos de la redención en la sefirah de Iesód, para elevar en shabát la tierra-Maljút a su definición original de espiritualidad rectificada.
Elevaréis una ofrenda a Hashém. Ante todo, la acción en sí: "elevaréis". No dice "elevad" sino que utiliza lenguaje de futuro seguro. "Elevaréis" ("tarimu") tiene valor 656, un número que apenas ayer iluminó nuestros ojos, en su equivalencia al verso (Tehilim -Salmos- 27,14) "Pon tu esperanza en Hashém con fuerza, y dotará de valentía a tu corazón, y pon tu esperanza en Hashém", que ya en su sentido literal implica una elevación, una ofrenda hacia lo Alto de todo aquéllo a que lo apliquemos.
¿Y qué elevaremos en ofrenda? "Una ofrenda a Hashém" (trumah laHashém) , que en su valor 707 señala inmediatamente a "el shabát" ("hashabát"), que es plenamente una elevación de la realidad material toda a situación espiritual), y señala a "su mujer" ("Ishtó"), la mujer de cada hombre (y ya dijo Rash"i en el caso de Ioséf con la esposa de Potifar: "el pan del hombre es su esposa"), y señala por fin a un verso entero que dice (Bereshít -Génesis 12,9) "Y fue Abrám, andando y viajando hacia el Néguev". Avrahám viaja, muda su lugar de inmediato, cada vez, de acuerdo a las instrucciones que recibe del Creador; tal como sucederá al pueblo de Israel sus descendientes en el desierto, hasta que finalmente reciban su parcela en heredad, aquélla que prometió Hashém a Avrahám. Por consiguiente, acostumbraban nuestros sabios tomar sobre sí la situación de "exilio", largarse a los caminos sin parar más de un día en ningún lado, para expiar por todo mal decreto u sentencia. Andando y viajando: De acuerdo a Hashém acamparán, de acuerdo a Hashém levantarán campamento y viajarán.
No podrá cargar con el yugo de la redención quien esté apegado a apetitos y dependencias relativas a este mundo. Entonces, "elevaréis", pondréis vuestra esperanza en Hashém, como hemos visto. Una "ofrenda para Hashém": eleva hacia Hashém el modo en que te deleitas en shabát y el modo en que deleitas a tu shabát, eleva hacia El el shalóm con tu mujer (y tú, mujer, con tu marido), y tu capacidad de "andando y viajando", de superar todos los obstáculos y cambios que advienen a tu vida, todas las pruebas que te van tocando, desde una actitud de amor y felicidad, desde el conocimiento claro de que el pan de la tierra que comes, comprende en su interior luz infinita de la que se nutre tu alma, para incidir y enmendar tu mundo, y habilitarlo para la completa redención.

שלח לך עליה ו - יסוד בשבוע. במ' טו,יט: "והיה באכלכם מלחם הארץ, תרימו תרומה לי-הוה".
כפי שפחדו המרגלים שיקרה, מעת כניסתנו לארץ ישראל, ניאלץ לנהוג בכפוף לחוקי הטבע. אז במה הם טעו? הם חשבו שזה יגביל אותנו, שזה יהפוך אותנו להרבה יותר חומרניים, ונרד מהרמה הרוחנית המדהימה אליה נשאבנו. והאמת שכל התכלית לחיינו בתוך "המטריקס הוירטואלית", בתוך המבוך של העולם הגשמי, היא שנתקן את הגשמיות באופן שהיא תתואם לרוחניות; שנעלה את הארץ, הכלה, אל החתן שבשמים. והכל מתחיל, כמובן, מארץ ישראל, ממרכזה ירושלים, פסגת החומר וסף הרוח.
בפסוק שלנו, הדברים ברורים: "והיה באכלכם" שווה 139, בדיוק כמו הפקודה "החלצו". חשבנו להיתקע בחומריות? הכל מתחיל בפקודת "החלצו מלחם הארץ". ורק אפשר להיחלץ לכיוון מעלה, לכיוון לחם מן השמים, דוגמת המן; וכנראה זה גם אפשרי בעודנו חיים דוקא על פני הארץ
והיה באכלכם מלחם הארץ. "מלחם הארץ" שווה 414, בדיוק כמו "אור אינסוף", ממנה ניזון באמת, גם כשאנחנו אוכלים לחם מן הארץ. להרבות ברעיון, זה גם שווה למילה "אהבות". נרים תרומה לה' באכלנו אהבות.
ואם זכינו להבין מה האכילה (לחם מן הארץ לגוף, אור אינסוף בצורה של אהבות לנשמה), נותר רק להבין במה נזכה לכך, איך נפתח את שערי הישועה בספירת היסוד להעלות בשבת את הארץ-מלכות לבחינה רוחנית מתוקנת.
תרימו תרומה לי-הוה. קודם כל, עצם העשיה: "תרימו". לא כתוב "הרימו" בלשון פקודה, אלא פשוט "תרימו", לשון עתיד ודאי. תרימו שווה 656, מספר שהתיצב מולנו רק אתמול, בשווי הפסוק [תהי' כז,יד]: "קוה אל י-הוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל י-הוה". פשט הפסוק מהווה כבר הרמה, העלאה של כל דבר עליו ניישם אותו. ומה נרים? "תרומה לי-הוה", אשר בשוויה 707 מצביעה מיד על "השבת" (היא עצם העלאת העולם הזה למצב של רוחניות), ועל "אשתו" של כל אדם (הרי "לחמו זו אשתו", כדברי רש"י במעשה יוסף עם אשת פוטיפר); ושווה גם לפסוק השלם [בראשית יב,ט] "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה": אברהם נוסע, מחליף את מקומו מיד, כל פעם, לפי הוראות הבורא יתברך; בדיוק כאשר יקרה לעם ישראל במדבר, טרם יקבל דוקא את הנחלה אשר הובטחה לאברהם. ועל כן, נהגו פעם חכמים לכפר על כל גזרה קשה ביציאתם "לגלות", ללכת בדרכים בלי לחנות יותר מיממה בשום מקום. הלוך ונסוע: על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו.
לא יוכל לשאת עול הישועה מי שידבק בחשק ובחפץ אף בתלות בענייני העולם הזה. ובכן, תרימו, תקוו אל ה' כאשר ראינו. תרומה לה': תרים אל ה' את עונג השבת שלך, את השלום עם אשתך, ואת יכולתך להיות "הלוך ונסוע", מתמודד עם כל התלאות והשינוים המתחוללים בחייך, עם כל הנסיונות המוצבים לפניך, מתוך אהבה ושמחה, מתוך ידיעה ברורה באשר לחם מן הארץ שאתה אוכל, מכיל בתוכו אור אינסוף ממנו נשמתך ניזונה להשפיע ולתקן את עולמך לישועה.

שלח לך עליה ה

שלח לך עליה ה - הוד בשבוע. במ' טו,יג. אנחנו מקבלים הוראות מדויקות על מנחת הסולת בלול בשמן והיין אשר עלינו להביא לנסך, כדי ללוות קרבן עולה או זבח או שלמים לה'. ואז, הפסוק שלנו: "כל-האזרח יעשה ככה את אלה, להקריב אשה ריח ניחח לי-הוה". "אשה ריח ניחוח", לדעתם של אונקלוס ויונתן בן עוזיאל, ענינו "קרבן שמתקבל ברצון לפני ה'", שמוצא חן; רש"י מפרש "אשה" מלשון אש, וריח ניחוח לעשות נחת רוח.  עם זאת, מוסיף ומזהיר רבי יעקב צבי מקלנבורג בספרו "הכתב והקבלה" (מצאתי אותו באתר fxp.co.il): "מקריב קרבנו, לא יחשוב שבקרבנו לבד נתכפר עוונו. אבל(=אלא) יעלה בדעתו שקרבנו אינו כי אם 'ריח ניחוח'", המעלה למרום את ריח המעשים הטובים והמתקנים אשר הוא בדרך לעשות.  כמו הוידוי והתפלה. הריח הניחוח של הקרבן עושה נחת רוח כבי', כי מהווה סימן לתשובה אמתית המסגלת את האדם להיתקן ביושר.
פסוק עשיר ומעניין מאוד, ספירלי הלוך וחזור כפי שנראה, בדרכנו לגלות את אוצרותיו הגנוזים  לנו, דוקא לתקן את היום הזה.
"האזרח" בגימטריה "גיבור", בעוד "יעשה" שווה "שכינה": מה שכל גיבור אמתי עושה בקדושה, גורם לתיקון וגילוי השכינה; וגילוי ההשגחה הפרטית מתבטאת בהמרה של "רצוי למצוי", השווה 482 כנמנין "ככה את אלה", השווה גם למנין "בנין שלם", הנה תועלת העשיה. גיבור החתן ושכינה הכלה, יזכו ביחד לבנין שלם. 
בחיתוך אחר, "כל האזרח יעשה" שווה 656, בדיוק כמו הפסוק המפורסם [תהי' כז,יד]: "קוה אל י-הוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל י-הוה", שזה כאילו "מסלול וחצי" בו השלב הראשון חוזר על עצמו, כמו בהגדרה הקבלית לפיה קבוצת הימים הבסיסית מונה 13 ימים: שבת באמצע, והשבת משפיעה לששת ימי החול לאחור ולששת ימי החול לפנים. מהרגע בו התחלת לקוות אל ה', הוא כבר יאמץ לבך על חשבון כל אשר תמשיך להעמיק בביטחון. המשך המשפט, המתאר את שלב הביצוע, מחזיר אותו למסלול פשוט: "ככה את אלה" שוה גם "קוה אל י-הוה חזק ויאמץ לבך"; באותו אופן אשר בפועל, מונים את הימים לפי שבוע של שבעה ימים, אמנם יודעים שגם למפרע תשפיע השבת.
עכשיו: מי יעשה ככה את אלה? כל מי שהוא "אזרח" = 216; מי שיש בו יראה = 216 = גבורה, והיראה והגבורה שבו הם "הא לחמא עניא" = 216, דהיינו מצה, אותו לחם שלא הספיק להחמיץ, ואשר מזין ואינו מתקלקל לעולם.  ברם, האזרח, הגיבור, יודע אשר "הבל הבלים הכל הבל" = 216, כל החשוב הוא עדין ונעלם כהבל הפה, בלעדיו החיים נגמרים ל"ע בשניות.
"להקריב אשה", בערכו 653, מצביע על "כל בני ישראל" המופקדים לעשותו; וכן על מהות ההקרבה התדירה: "לדון לכף זכות" = 653, ממש להקרבת קרבן דמי.  
ומה נדרש לעשות אותו אזרח, השווה כאמור "הבל הבלים הכל הבל"? פלא פלאים: "להקריב אשה ריח ניחח ליהוה" שוה 1003, כמו הפסוק השלם  [קוהלת יב,ח] "הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל", כאשר הנתון המוסף הוא האומר את הדברים, דהיינו קוהלת, אשר מגלה פנימיותו במילוי שמו, הרי "קוף ויו הי למד תיו" = 713 = תשובה.
יום כולו של הוד, לעשות נחת רוח לבורא ולבריאה, בדרך לזכות לבנין שלם.

Shlaj Lejá, aliah del jueves - Hod en la semana. Bamidbár 15,13. Recibimos instrucciones precisas respecto de la ofrenda de sémola remojada en aceite y el vino para salpicar, que deben acompañar a las ofrendas de 'olah o de zebaj o de shlamím que elevemos a Hashém. Y entonces, nuestro verso: "Todo el ciudadano hará así a éstos, (para) acercar un fuego de aroma amable a Hashém". De acuerdo a las traducciones al arameo de Onkelus y de Ionatán ben-Uziel, "un fuego de aroma amable a Hashém" representa "una ofrenda recibida gratamente ante el Creador", que haya gracia ante El. Agrega y advierte rabi Ia'akov Tsví de Klenburg en su libro "El escrito y la Cabalah" (que hallé citado en el sitio fxp.co.il): "quien acerca una ofrenda, no crea que con ello ha expiado su falta; sino piense que la ofrenda es como un 'aroma agradable'", que lleva a lo Alto el buen aroma de las acciones buenas y reparadoras que él se halla en camino de hacer. Como la confesión y la plegaria. El "aroma amable" causa agrado en lo Alto, porque representa una señal de la Teshuvah verdadera que habilita al hombre a corregirse rectamente.

Un verso rico y de gran interés, espiral de ida y vuelta como veremos, en camino a revelar los tesoros que nos guarda, con que construir el tikún correspondiente específicamente al día de hoy.

"el ciudadano" (haEzráj) tiene valor numérico 221, igual que "fuerte" ("guivór", que es también valeroso y disciplinado, "el que conquista a su instinto"), en tanto "hará" ("ia'aséh") vale 385 igual que "shejinah", la Presencia Revelada de Hashém que brilla en la Maljút. Lo que hace todo verdadero guivór, hombre valiente y sagrado, provoca el retiro de los velos que cubren a la shejinah; y con ella, la revelación de la "supervisión individual" de lo Alto sobre cada detalle de nuestro mundo se hace manifiesta en la conversión de "lo deseable en lo real" ("ratsúi lematsúi"), que vale 482 como la continuación de nuestro verso: "así a éstos" ("kajah Et Eleh"), que vale por fin lo mismo que "edificación completa" (binián shalém"): he aquí el resultado de a labor sagrada. Guivór es el novio y la shejinah es la novia, que obtendrán juntos un "binián shalém".

En un corte distinto, "todo el ciudadano hará" tiene valor 656, exacto como el famoso verso (Tehilim -Salmos- 27,14): "Pon tu esperanza en Hashém con fuerza, y dotará de valentía a tu corazón, y pon tu esperanza en Hashém", que es como "una vuelta y media" en que la primer etapa vuelve sobre sí tras la segunda; igual que en la definición cabalística de la unidad de tiempo de 13 días: shabát en el medio, ejerciendo su influencia hacia los seis días que le siguen y hacia los seis que le preceden. Desde el momento mismo en que comenzaste a poner tu esperanza en Hashém, ya estás recibiendo de El valentía en tu corazón, a cuenta de cuanto continuarás profundizando tu seguridad en El. La continuación de la frase, "así a éstos", que describe la operación, nos devuelve a un esquema de "una vuelta completa": "kajah Et Eleh" equivale también (¡oh maravilla!) a "Pon tu esperanza en Hashém con fuerza, y dotará de valentía a tu corazón", del mismo modo que en los hechos, contamos los días en grupos de siete, sabiendo que el séptimo incidirá hacia delante y atrás a una vez.

Ahora bien: ¿quién "hará así a éstos"? Todo quien es "ciudadano" (Ezráj), que en su valor 216 nos remite a la "irAh" (el temor numinoso ante Hashém) y a la "guevurah" (la cualidad constitutiva del "guivór"): todo aquél cuyas irAh y guevurah son su carácter distintivo, su "Há lajmá 'aniá" (= 216; "Este es el pan pobre" como decimos en la Hagadah de Pesaj: la matsah, el pan que no llegó a leudar, y que alimenta sin descomponerse jamás, asemejándose al "man" del desierto y tocando eternidad). El "Ezráj", el "guivór", sabe que "aliento de alientos, todo es aliento" ("hével havalím hakól hável", que se suele traducir equívocamente por "vanidad de vanidades" etc.), que vale también 216: todo lo realmente importante es sutil, e invisible como el aliento de la boca, sin el cual la vida se termina muy pronto.

"Acercar un fuego" ("lehakrív Ishéh"), en su valor 653, señala a "todos los hijos de Israel" ("kol bnei Israel") que tienen el deber de hacerlo; y señala también a la sustancia íntima de la ofrenda continua: "Juzgar a favor del platillo de la inocencia" ("ladún lekáf zejút"), hallar siempre el punto meritorio y bueno en la acción del prójimo, es también 653, y tiende a ser un modo sublime y sagrado de ofrenda perpetua, hábil de producir gueUlah.

¿Y qué está llamado a hacer ese "ciudadano", que lleva en sí como hemos dicho la conciencia de que "aliento de alientos, todo es aliento"? Un regalo maravilloso y dulce nos encontramos aquí: "acercar un fuego de aroma amable ante Hashém" ("lehakrív Ishéh réaj nijóaj laHashém") vale 1003, como el verso completo (Kohelet-Eclesiastés 12,8): "Aliento de alientos, dijo el Kohelet, todo es aliento" (¡!), en tanto el dato nuevo es la identidad de quien pronuncia la reflexión, o sea Kohélet, cuya sustancia íntima se revela en los nombres completos de las letras que forman su nombre (kof vav hei lamed tav), que suman 713, igual que Teshuvah.

Que sea un día de Hod espléndido, en que seamos gratos al Creador y a sus creaturas, en camino a merecer el "edificio completo", el binián shalém hacia el que caminamos por senderos de Torah.