תזריע, עליה ג, תפארת בשבוע

תזריע, עליה ג, תפארת בשבוע. ויק' יג,יח: "ובשר כי יהיה בו בערו שחין, ונרפא".

גם הופעת השחין (פגיעה דלקתית בבשר מחמת מכות שקבל או מחמת כויה באש, והבשר חם) באה ממקור רוחני, להצביע על פגם ולדרוש תיקונו. וכשהתיקון נעשה, "ובשר כי יהיה בו בערו שחין, ונרפא" = 1559 זה עת שמחת כל העולמות, ושערי השפע נפתחים בשמים אל האדם המטהר את כליו, [דה"א יב,כג] "כי לעת יום ביום יבאו על דויד לעזרו, עד למחנה גדול כמחנה א-להים", והנחשב לדל וחסר אונים יאזור כח (ברא' לא,יז) "וישא את בניו ואת נשיו" ואת כל אשר לו בכבוד מלכות עד אשר לא יצטרך אפילו להשתדל לפרנסתו (ברא' מג,כו) "ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה", כי ביתו כדוגמת מקדש ממש והכל בדרך פלא (שמ' כו,יד) "ומכסה ערת תחשים" מעליו (מאותם תחשים שנבראו בששת ימי בראשית אך לבניית המשכן, ולא היו שוב כמוהם לעולם), ואתה תהיה רק שמח במעשה ידיך (דב' כח,סז) "וממראה עיניך אשר תראה". וכשם שאתה אדון הארץ, תקפיד עוד ועוד להתפלל אל מלך מלכי המלכים בלשון (ש"א א,יח) "תמצא שפחתך חן בעיניך", מתוך ענוה והכנעה וביטול, ובתיקון השכינה על ידך תתרומם לתבונה להתענג בראות תמיד (ש"ב יב,כא) "מה הדבר הזה אשר עשיתה": שהמעשה הטוב ממשיך רפואה לכל העולם.

Tazria, aliah de lunes, Guevurah en la semana

Tazría, aliah de lunes, Guevuráh en la semana. Vaikra-Lev. 13,9: "Peste de tsaráat que habrá en el hombre, y se lo traerá al sacerdote".
Como es sabido, la tsaráat (de síntomas similares a la lepra) es expresión física de cierta corrupción psíquico-espiritual; y la raíz de su curación se halla en la expiación del pecado de que se alimenta. Por tanto, "peste de tsaráat que habrá en el hombre, y se lo traerá al sacerdote" -nuestro verso completo, con valor 1511-, a los consagrados (Nej. 10,37) "que sirven en la casa de nuestro E-lokím" ("hameshartím bebéit E-lokéinu"), (Vaikra-Lev. 24,3) "por fuera del telón del testimonio, en el templo" ("mijúts leparójet ha'edút beOhel mo'éd"). Pues primeramente actuaron de modo errado, (Bamidbar-Num. 12,1) "y hablará Miriám y Aharón acerca de Moshéh" ("vatedabér miriám veAharón bemoshéh") y sus palabras que no debieron decir se desparramaron en el pueblo, y fue como si se hubieran levantado (Jos. 8,19) "y encenderán a la ciudad en fuego" ("vaiatsítu Et ha'ír baEsh"), que todo arde. Hasta que sea expiado el delito, (Ez. 36,25) "y os purificaréis de todas vuestras tumOt-impurezas y de todos vuestros ídolos" ("vetihartém mikól tumOteijém umikól guiluleijém"), (Bamidbar-Num. 25,11) "y no exterminaré a los hijos de Israel" ("veló kilíti Et bnéi israEl") aún cuando se hizo merecedor de exterminio en su abandono del camino de Hashém a que fue consagrado.
Pues Moshéh dice ser pesado de boca, lo que acaso alude a que piensa y sopesa todo lo que habrá de salir de su boca, y de acuerdo a su camino se conducirán los que entienden, para su propio bien.  Y si macularen la sacralidad con sus lenguas, entonces "peste de tsaráat" ("néga' tsará'at" = 883) representará su camino de expiación y depuración. Pues [Prov. 20,24] "de Hashém los pasos del hombre; y el Adám: ¿qué entenderá su camino?", sino que sólo ha de asemejarse a las cualidades del Creador (Devarim-Deut. 13,11) "que te saca de la tierra de Mitsráim" ("hamotsiAjá meErets mitsráim"), como está dicho: (Vaikra-Lev. 19,16) "no irás con calumnia en tus pueblos" ("ló teléj rajíl be'améja"), y se cumplirá (Sam.2 19,23) "que hoy yo soy rey sobre Israel" ("kí haióm Aní mélej 'al israEl"); [Sam.2 5,10] "e irá David caminando y haciéndose grande, y Hashém E-lokím de los ejércitos (está) con él".  (Is. 41,16) "Y tú, alégrate en Hashém" ("veAtáh, taguíl baHashém").

תזריע, עליה ב, גבורה בשבוע

תזריע, עליה ב, גבורה בשבוע. ויק' יג,ט: "נגע צרעת כי תהיה באדם, והובא אל הכהן".

כידוע, צרעת היא התבטאות גשמית של קלקול רוחני, ושורש רפואתה בכפרת החטא ממנו תינק את חיותה. על כן, "נגע צרעת כי תהיה באדם, והובא אל הכהן" = 1511, אל הנקדשים (נחמ' י,לז) "המשרתים בבית א-להינו", (ויק' כד,ג) "מחוץ לפרכת העדת, באהל מועד". כי ראשית טעו (במ' יב,א) "ותדבר מרים ואהרן במשה" ודבריהם המוטעים התפזרו בעם והיה כאילו קמו (יהו' ח,יט) "ויציתו את העיר באש", שהכל בוער. עד אשר יכופר העוון, (יח' לו,כה) "וטהרתם מכל טמאתויכם ומכל גלוליכם", (במ' כה,יא) "ולא כליתי את בני ישראל" על אף שנתחייב כליה בסורו מדרך ה' בו נתקדש.
כי משה היה כבד פה, שהיה חושב ושוקל את כל אשר יצא מפיו, ולפי דרכו ינהגו נבונים לטוב להם. ואם יפגמו את הקודש בלשונם, אז "נגע צרעת" = 883 תהיה דרך כפרתם וטהרתם. כי [מש' כ,כד] "מי-הוה מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו" כי אם רק ידמה למידות הבורא (דב' יג,יא) "המוציאך מארץ מצרים", כנאמר: (ויק' יט,טז) "לא תלך רכיל בעמיך", ויתקיים (ש"ב יט,כג) "כי היום אני מלך על ישראל"; [ש"ב ה,י] "וילך דוד הלוך וגדול, וי-הוה א-להי צבאו-ת עמו". (יש' מא,טז) "ואתה, תגיל בי-הוה".

Tazría, aliah de domingo, Jesed en la semana

Tazría, aliah de domingo, Jésed en la semana. Vaikra-Lev. 12,3: "Y en el día octavo, cortará la carne de su prepucio".
Cuando nazca en un hogar hebreo un niño varón, lo recibirán con bendición y lo cuidarán, "y en el día octavo, cortará la carne de su prepucio" (en el acto del brit-miláh) -nuestro verso entero con valor 1773-, de acuerdo a lo ordenado por Hashém; pues en este mundo, el bien viene entremezclado con mal y necesita depuración, discriminación, un corte-miláh ante Hashém, que [Tehilim 111,7] "las acciones de sus manos son verdad y justicia, leales todas sus órdenes", y entonces, [Tehilim 23,3] "mi alma se divertirá, me conducirá en círculos de justicia, en aras de su nombre".
Pues así es el camino de la kedusháh-sacralidad, que pide distinguirse de la impureza y extender su luz benéfica hasta lo profano. Pues "cortará la carne de su prepucio" ("imól besár 'orlató" = 1294), (Shemot-Ex. 33,7) "y Moshéh tomará la tienda-templo, y la montará para sí fuera del campamento" ("umoshéh ikáh Et haOhel venatáh Otó mijúts lamajanéh") para que no se convierta en algo común a ojos del pueblo; (Devarim-Deut. 6,2) "en aras de que temas a Hashém tu E-lokím" ("lemá'an tirá Et Hashém E-lokéja") y seas siempre fiel a su Toráh.
Pues tras de que corte la carne de "su prepucio" ("'orlató" = 706) se integrará al conjunto de los llamados (Bereshit-Gen. 6.4) "hombres del nombre" ("Anshéi hashém") (Jos. 17,12) "en la tierra ésta" ("baArets hazóT"), (Baidbar-Num. 25,7), "y se levantará de dentro de la congregación" ("vaiákom mitój ha'edáh") para agradecer por (Is. 63,7) "todo lo que nos liberó-concedió Hashém" ("kól Ashér gmalánu Hashém") desde siempre, pues será (Prov. 16,20) "reflexivo sobre la palabra" ("maskíl 'al dvár") de la ieshuáh-redención, (Tehilim 71,19) "y tu tsedakáh, E-lokím" ("vetsidkatjá E-loím") está presente siempre ante nuestros ojos, para cantar con alegría en toda ocasión (Tehilim 137,3) "del canto de Tsión" ("mishír tsión"), para producir y traer al mikdásh-templo a su forma más completa sobre la tierra.

תזריע, עליה א, חסד בשבוע

תזריע, עליה א, חסד בשבוע. ויק' יב,ג: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".

כי יוולד לבית יהודי בן זכר, יקבלו אותו לברכה ויטפחו אותו, "וביום השמיני, ימול בשר ערלתו" = 1773 כצווי ה'; כי בעולם הזה הטוב בא מעורבב ברע וטעון הבדלה, כריתה בלשון מילה לפני ה', אשר [תהי' קיא,ז] "מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פקודיו", ובכן, [תהי' כג,ג] "נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק, למען שמו".

כי זו דרך הקדושה, המבקשת להיבדל מהטומאה ולהחל השפעתה על כל החול הבר-חלוף. כי "ימול בשר ערלתו" = 1294, (שמ' לג,ז) "ומשה יקח את האהל, ונטה לו מחוץ למחנה" לבל יהפוך לדבר קליל בעיני העם; (דב' ו,ב) "למען תירא את י-הוה א-להיך" והיית תמיד נאמן לתורתו.

כי לאחר שיכרות בשר "ערלתו" = 706 יכנס לכלל הקרואים (ברא' ו,ד) "אנשי השם" (יהו' יז,יב) "בארץ הזאת", (במ' כה,ז) "ויקם מתוך העדה" להודות על (יש' סג,ז) "כל אשר גמלנו י-הוה" מעודנו, כי יהיה (מש' טז,כ) "משכיל על דבר" הישועה, (תהי' עא,יט) "וצדקתך א-להים" עומדת תמיד מול עיניו, לשיר בשמחה בכל עת (תהי' קלז,ג) "משיר ציון", להביא את המקדש לשלמותו עלי אדמות.

Shemini, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana

Sheminí, aliah de shabat kodesh, Maljút en la semana. Vaikra-Lev. 11,45: "Pues yo (soy) Hashém, el que eleva a vosotros de la tierra de Mitsráim para ser para vosotros E-lokim; y sed sagrados, pues sagrado (soy) yo".
Las cosas son claras y sencillas, y se prueban en la acción: alguien temeroso de Hashém no golpeará-azotará a su prójimo. "Pues yo (soy) Hashém, el que eleva a vosotros de la tierra de Mitsráim para ser para vosotros E-lokim; y sed sagrados, pues sagrado (soy) yo" -nuestro verso completo, con valor 3516-, y por ello se sorprenderá y estará perplejo Moshéh: [Shemot-Ex. 2,13] "y saldrá en el día segundo, y he dos hombres hebreos peleando. Y dirá al malvado: ¿Por qué golpearás a tu prójimo?". ¿Acaso se perdió el temor de Hashém entre Israel? Y en seguida comprenderá de las palabras del malvado que ya se ha difundido la acción en que ejecutó al egipcio, y de ello le quedará claro que también maledicencia y chismografía son frecuentes hoy entre Israel, y valen por evidencia de su conducta de esclavos.
Y la perplejidad se profundiza aún más, pues Hashém nos anuncia su ser "el que eleva a vosotros de la tierra de Mitsráim para ser para vosotros E-lokim" ("hama'aléh Etjém meErets mitsráim lihiót lajém leE-lokím" = 1973), y yo tengo que saber [Miq. 6,6] "¿con qué avanzaré a-hacia Hashém, me sumiré al E-lokím de lo Alto?; ¿acaso lo adelantaré con ofrendas de oláh, con terneros de un año?". Y poniendo las prioridades en su sitio, se responderá a sí mismo el profeta dos versos más adelante que sólo haciendo juicio y prodigando amor activo al Jésed-piedad, y caminando pudorosamente con tu E-lokím; y sólo así.

Y por medio de ello se realizará la meta trascendental de todo el proceso: "y sed sagrados, pues sagrado (soy) yo" ("veheitém kedoshím ki kadósh Aní" = 1426), (Crón.2 7,6) "y los sacerdotes, en sus guardias parados" ("vehacohaním 'al mishmerotám 'omdím") (Ec. 9,1) "pues todo ésto di a mi corazón" ("ki Et kól zéh natáti El libí"); [Ez. 1,14] "y los animales (y la vitalidad), correr y retornar, como en la apariencia del relámpago" ("vehajaiót ratsó vashóv kemarEh habazák"), que la fuerza que nos vivifca existe en un constante "correr y retornar" ("ratsó vashóv" = 611), es todo el tiempo (Shemot-Ex. 12,49) "Toráh" (= 611), y en cada paso y paso en que llevamos a la Toráh a la acción, ya en la elevación de nuestras aguas que cumplen el correr como en la recepción del fluido sagrado de lo Alto en términos de retornar, todo brilla e ilumina y se renueva y se emociona de pronto, semejando a cada instante la belleza refulgente del relámpago.

שמיני, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

שמיני, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. ויק' יא,מה: "כי אני י-הוה, המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים; והייתם קדשים כי קדוש אני".

הדברים ברורים ופשוטים, ונבחנים במעשה: הרי ירא שמים לא יכה את רעהו. "כי אני י-הוה, המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים; והייתם קדשים כי קדוש אני" = 3516, ועל כן יתמה משה: [שמ' ב,יג] "ויצא ביום השני, והנה שני אנשים עברים נצים. ויאמר לרשע: למה תכה רעך?". אולי נשכחה יראת שמים מישראל? ומיד יבין מדברי הרשע שנודע כבר את אשר הרג את המצרי, ומזאת יתברר לו שגם לשון הרע ורכילות מצוים כעת בישראל, וזה מצביע על התנהגותם כעבדים.
והתמיהה עוד מתעמקת, כי ה' מודיע לנו היותו "המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים" = 1973, ואני צריך לדעת [מיכה ו,ו] "במה אקדם י-הוה, אכף (איכף) לא-להי מרום; האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה"?; וישיב לעצמו הנביא שני פסוקים מאוחר יותר: כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם א-להיך -עכ"ל.
ובאמצעות זאת תתקים תכלית כל המהלך: "והייתם קדשים כי קדוש אני" = 1426, (דה"ב ז,ו) "והכהנים, על משמרותם עמדים" (קו' ט,א) "כי את כל זה נתתי אל לבי"; [יח' א,יד] "והחיות, רצוא ושוב, כמראה הבזק": שהכח המחיה אותנו הוא "רצוא ושוב" = 611, הוא דוקא (שמ' יב,מט) "תורה", ובכל צעד וצעד במעשה התורה, גם בהעלאת מימינו בבחינת רצוא וגם בקבלת השפע הקדוש בבחינת שוב, הכל זוהר ונרגש ומתחדש פתע, ממש כמראה הבזק.