חיי שרה, עליה ה, הוד בשבוע

חיי שרה, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' כד,סד: "ותשא רבקה את עיניה, ותרא את יצחק, ותפל מעל הגמל".

רק בחסדים עצומים, באהבה ללא תנאי, ניתן ליצור גבורה מתוקנת וממותקת כזו של יצחק. בהתמסרות מלאה, הוא נעקד לה', ומתוך אותה עקדה נצחית, הוא זוכה להתחבר לארץ ישראל ממנה לא יצא לעולם, וכן אל רבקה אשתו האחת ויחידה לכל ימיו.

שרה אמו הלכה לעולמה, ואוהלה, מקום הפעלת נסים והפצת תורה לכל הנשים, מחכה ליורשת, לזו שתמשיך את דרכה. בנסים גלוים ימצא אליעזר את רבקה בארץ ארם, והנה היא באה, ויצחק יצא לשדה להתפלל תפלת מנחה. "ותשא רבקה את עיניה, ותרא את יצחק" = 2776, ומתוך התרגשות אדירה כראותה את הנועד לה משורש נשמתה, תמהה לומר [תהי' כ,ב] "א-לי א-לי, למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי": כי כנראה דברי שאגתה, את כל מה שבקשה והתחננה אליו, נבעו מתוך אשר הרגישה כחסר לה, וישועתה -עכשיו היא רואה- הרבה יותר גבוהה מאשר בקשה; ואז היא מרגישה שבעת גלותה כאילו עזב אותה א-להים, שלא גילה לה את כל הטוב הצפוי לה, כאילו נגזר (יח' יב,ו) "ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך", ולא תבחין אפילו בארץ כלל כי אתה מופתי ובך ייעשה, דרכך יעבור, הטוב הנועד אל כל הארץ. "ותשא רבקה את עיניה" = 1560, הרימה את עיניה מן הארציות אל השמים (יח' מד,יז) "בבואם אל שערי החצר הפנימית", בהיקרבם אל אוהל שרה, שם יצחק מתפלל. וכפי שנשאה עיניה, "ותרא את יצחק" = 1216, נשיא ה' בדורו, עליו ייאמר כי [מש' כ,כח] "חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו"; (דניאל ב,א) "ותתפעם רוחו", כי רק עכשיו עמד לפני ה' לאמור (יח' לד,טז) "את האבדת (האובדת) אבקש", את זו שתמשיך את דרכה של שרה; והנה היא נצבת לפניו.

מתוך שהיא מפנה אל השמים את עיניה, היא תראה את מה שבחינת שמים על פני הארץ, תראה בפנימיות "את יצחק" = 609, המאמין ובטוח בלבו [איוב ה,ו] "כי לא יצא מעפר און"; כדברי רש"י שם: מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו; און לשון שבר -עכ"ל; ומכל שבר המכפר יצמח טוב, וכל דרחמנא עביד לטב עביד כדברי רבי עקיבא, ובזאת נשקפים חסדי אברהם, הפורחים בגבורות של יצחק.

וכפי שראתה את יצחק, "ותפל מעל הגמל" = 734, כי לא היו כליה מוכנים לאורו, [איוב לט,יז] "כי השה א-לוה חכמה, ולא חלק לה בבינה", ומי שמנסה לקלוט בשכל את העל-שכלי (ברא' מח,י) "לא יוכל לראות" אם לא יקטין וימעט את עצמו עד כדי עמדו בתמימות לפני ה', כי הנסתרות לה' (דב' כט,כח) "והנגלת לנו ולבנינו", ויש דרך לאדם להתעלות עד לגילוי בנשמה כי סוד ה' ליראיו דוקא, לזריזים (מ"א ב,כז) "למלא את דבר י-הוה", ובעת מבוכה רק אל ה' (תהי' קב,א) "ישפך שיחו" בתשובה ובתחינה.

לא רק שירידה היא לצורך עליה. לפעמים, לפול זה ממש להתרומם. כפי שהגיעה אל ארץ הקודש, אל מול אוהל שרה, אל מול יצחק הצדיק, נפלה רבקה "מעל הגמל" = 218, נפלה (שופ' ח,יג) "מן המלחמה" והמאבק הארצי אשר הכירה עד כה, להתחיל חיים חדשים (תהי' ב,יא) "ביראה" רוממה ומלאה אומץ, ממנה תיולד תפארת ישראל.

Jaiéi Saráh, aliah de miércoles, Netsaj en la semana

Jaiéi Saráh, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Bereshit-Gen. 24,34: "Y dirá: siervo de Avrahám (soy) yo".

Tal como vimos ayer, la experiencia del milagro libera a Eliézer, lo vuelve de la condición de siervo forzado de su amo y maestro, a la condición de hombre libre, hombre conciente de su libertad, conectado directamente a su Creador. Y aún así, bueno es para el hombre tener, por elección propia, maestro y guía en este mundo. Al inicio de su camino en la servidumbre, Eliézer se vuelve propiedad de Avrahám que abandona su Arám natal; Eliézer es el regalo que su padre, el malvado Nimród, entrega a Avrahám. Ahora, que la maravilla le ha hecho libre, elegirá Eliézer "y dirá: siervo de Avrahám (soy) yo" ("vaióMer 'eved Avrahám Anóji" = 662), porque es preferible ser cola del león a cabeza del ratón, y todo lo bueno que recibes viene a darte oportunidad de incidir con bien; y la cualidad de Hod -que se proyecta en reconocimiento y gratitud- sirve a la cualidad de Nétsaj, que se proyecta en victoria y perpetuación de la conexión con E-lokím. Entonces (Tehilim 71,9) "al llegar el tiempo de la ancianidad" ("le'ét ziknáh", y como hemos visto, el "zakén"-anciano es quien ha adquirido sabiduría), comprende Eliézer y elige servir a su maestro, reconocerle por medio de la acción de servicio; y servirle no le resulta humillante ni degradante, sino apenas expresión digna de una perplejidad excluyente: (Nej. 6,11) "¿Acaso un hombre como yo huirá" ("haIsh kamóni ivráj") hacia la oscuridad, en vez de bendecirse por la luz? ¿Acaso un hombre verdadero preferirá la libertad de los instintos en la tiniebla, antes que la disciplina de la luz?

Eliézer elige ser "siervo de Avrahám" ("'éved Avrahám" = 324), la cualidad de Nétsaj que lleva a fase de realización a todo el Jésed (amor, piedad) de Avrahám, de modo fiel. Respecto de las revelaciones de Hashém a Avrahám, declarará Eliézer: (Devarim-Deut. 2,9) "y hablará Hashém a mí" ("vaióMer Hashém Elái"), a él mismo, y señalará en público los méritos de Avrahám y su conexión con el Creador indicando que (Is. 28,26) "su E-lokím nos enseñará" ("E-lokáv iorénu"), (Bereshit-Gen. 9,1) "y bendecirá E-lokím" ("vaibaréj E-lokím") a todos quienes sigan su camino, y serán sus actos (Shemot-Ex. 29,41) "a aroma frangante" ("leréaj nijóaj") ante El. Y entonces, de modo limpio, espontáneo, natural, se nutrirá Eliézer (Reyes1 8,56) "de todo su davár -palabra,cosa- bueno" ("mikól dvaró hatóv"), para incidir también él en la producción de redención para su mundo.

חיי שרה, עליה ד, נצח בשבוע

חיי שרה, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' כד,לד: "ויאמר: עבד אברהם אנכי".
כפי שראינו אתמול, חויית הנס משחררת את אליעזר, הופכת אותו ממצב של עבד כפוף לרבו לבן חורין, המחובר הישר אל בוראו. ובכל זאת, טוב לאדם שיהיה לו מבחירה רב ומנהיג בעולם הזה. בהתחלת דרכו בעבדות, אליעזר היה מנת חלקו של אברהם, העוזב את ארם נהרים; מתנה מנמרוד הרשע (אביו של אליעזר). עכשיו שהוא בן חורין, יבחר אליעזר "ויאמר: עבד אברהם אנכי" = 662, כי עדיף זנבו של אריה לראשו של עכבר, וכל הקבלה היא על מנת להשפיע, ובחינת הוד בהודאה והודיה משרתת את מידת הנצח, הנצחיות והנצחון, של החיבור אל הא-להים.  אז (תהי' עא,ט) "לעת זקנה" -וזקן, מי שקנה חכמה-, מבין אליעזר ובוחר להיות עבד לרבו, להוקיר לו במעשה השרות, והיותו עבד אינו מהוה השפלה כי אם ביטוי לתמיהה: (נחמ' ו,יא) "האיש כמוני יברח" אל החושך, במקום שיתברך באור? האיש אמתי יעדיף את החופש היצרי בתוך החושך על המשמעת של האור?
 אליעזר בוחר להיות "עבד אברהם" = 324, מידת הנצח המוציאה אל הפועל את החסדים של אברהם בנאמנות. כי על אשר הא-להים יאמר אל אברהם, יצהיר אליעזר (דב' ב,ט) "ויאמר י-הוה אלי", אליו עצמו, ויצביע בקהל רב על זכויות אברהם כאמרו (יש' כח,כו) "א-להיו יורנו", (ברא' ט,א) "ויברך א-להים"  את אשר ילכו בדרכו, ויהיו מעשיהם (שמ' כט,מא) "לריח ניחח" לפניו. אז,ישאב (מ"א ח,נו) "מכל דברו הטוב" של אברהם, להשפיע גם הוא ישועות בעולמו.

Jaiéi Saráh, aliah de martes, tifEret en la semana

Jaiéi Saráh, aliah de martes, tifEret en la semana. Bereshit-Gen. 24,26: "Y se postrará el hombre, y reverenciará a Hashém".
Eliézer sale hacia Arám Naharáim enviado por su amo y maestro Avrahám, avalado por la promesa de que la bendición de Hashém le acompañará, y el ángel de Hashém irá ante él para hallar su demanda. Apenas llegó, y la señal pedida ya se revela. Rivkáh (Rebeca) hija de BetuEl acude a dar de beber al rebaño, y da generosamente de beber también a Eliézer, e incluso a sus camellos. Eliézer se llena de asombro, de gratitud, de una reverencia de numinosidad hacia lo Alto: "Y se postrará el hombre, y reverenciará a Hashém", en su valor 1222; él está habituado a ver milagros que acuden en ayuda de Avrahám, y de pronto el milagro ocurre en él, le sucede a él mismo, y él se admira y comprende la estatura espiritual de su Rav, que no transa ni se arredra ante ninguno de los obstáculos que presentar puede este mundo, y ante la maravilla de obra divina dirá acerca de sí: [Job 34,7] "Quién es hombre como Job, que beberá el desdén como agua".
Perplejo, se para en su sitio, contempla cual una sintonía de 'Edén sobre las faces de la tierra. Las cáscaras de la casualidad y la mirada errada cayeron de repente, con gran estrépito. "Y se postrará el hombre" ("vaikód haIsh" = 436) en anulación completa de sí frente al Creador del mundo,  en sensación sublime de estar siendo herramienta para la voluntad de El (al decir del Zohar en nuestra parasháh, hoja 121, que quien se empequeñece a sí mismo, es engrandecido por Hashém; y al revés), agradece desde el asombro que no cesa por cuanto (Tehilim 6,10) "oyó Hashém" ("shamá' Hashém") su súplica y se la concedió de inmediato, (Tehilim 5,13) "porque tú" ("ki Atáh") (Tehilim 25,5) "el E-lokím de mi salvación" ("E-lokéi ish'í"), y yo no sabía cómo cumplir la orden de mi Rav, y tú (Tehilim 35,10) "¿quién como tú salva al pobre (al falto de salvación)?" ("mí kamója matsíl 'aní") que se reduzca a sí mismo para cubrirse (Tehilim 91,1) "con la sombra de Shad-ái" ("betsél Shad-ái").
Y el pedido de tsadík se convierte en (Prov. 14,35) "voluntad de rey" ("retsón mélej") para siempre, porque (Tehilim 106,16) "Hashém sagrado" ("kdósh Hashém") atenderá a la plegaria de sus hombres de Jésed, y en su misericordia (Tehilim 107,13) "les salvará" ("ioshi'ém").
Una conciencia enmendada, rectificada, libera al hombre. Frente al milagro revelado, el siervo se hace hombre completo. Y se postró el hombre, "y reverenciará a Hashém" ("vaishtáju laHashém" = 786), y se incorporó a alabar (Bereshit-Gen. 24,48) "a Hashém el E-lokím de mi amo Avrahám" ("Et Hashém E-lokéi Adoní Avrahám") que señaló como si fuera con su dedo a Rivkáh para Itsják, y no pudieron su familia más que bendecirla como si ordenando (Bereshit-Gen.) "tú sé-multiplícate a miles de decenas de miles" ("At heií leAlféi rebaváh"), pues a la familia de Avrahám estás siendo desposada. Y Eliézer aún celebra y festeja íntimamente y llora desde (Cantar 3,11) "la alegría de su corazón" ("simját libó") y dice (Bereshit-Gen. 32,11) "soy más pequeño que todos los jasadím (actos de amor, de piedad)" ("katónti mikól hajasadím") que haz hecho conmigo, y he que (Tehilim 19,9) "las órdenes de Hashém son rectas" ("pikudéi Hashém iesharím") y de ellas nace (Prov. 21,31) "la redención" ("hateshu'áh") para Avrahám y para su hijo Itsják atados ambos en sus almas al altar, pues frente a la pena de tu siervo tú (Sam.2 22,28) "redimirás" ("toshí'a"). Esta es la salvación-liberación de Eliézer, el milagro de Avrahám, la redención de Itsják que recibirá y se entregará con amor perfecto a Rivkáh, que es rescatada para ser (Prov. 12,4) "corona de su esposo" ("'atéret ba'aláh") para siempre.

חיי שרה, עליה ג, תפארת בשבוע

חיי שרה, עליה ג, תפארת בשבוע. ברא' כד,כו: "ויקד האיש, וישתחו לי-הוה".

אליעזר יוצא לארם נהרים בשליחות רבו אברהם, אשר הבטיחו שברכת ה' תשרה עליו, ומלאך ה' ילך לפניו למצוא את מבוקשו. רק הגיע, והאות המתבקשת מיד תתקים. רבקה בת בתואל באה להשקות את הצאן, והיא שואבת מים באדיבות לאליעזר, ואף לגמליו. אליעזר נתמלא פליאה, הודיה, יראת רוממות: "ויקד האיש, וישתחו לי-הוה" = 1222; הוא רגיל לראות את הנסים הבאים לסיע לאברהם, ולפתע הנס קורה בו ממש, והוא מתפעל ומבין את מעלת רבו אשר אינו מתפשר מול שום מכשול מכל מכשולי העולם הזה, כי מול הפלא האלוהי יאמר על עצמו [איוב לד,ז] "מי גבר כאיוב, ישתה לעג כמים".
נדהם, עומד במקומו, רואה בחינת עדן על פני הארץ. קליפות המקריות והראיה המעוותת נפלו לפתע. "ויקד האיש" = 436 בביטול עצמו מול בורא עולם, בתחושה נעלית של היותו כלי לרצונו ית' (כדברי הזוהר בפרשתנו דף קכא, שמי שמקטין את עצמו ה' מגדילו ולהפך), מודה בתמיהה על אשר (תהי' ו,י) "שמע י-הוה" את בקשתו ונתן לו אותה לאלתר, (תהי' ה,יג) "כי אתה" (תהי' כה,ה) "א-להי ישעי", ואני לא ידעתי איך אקים את מצות רבי ואתה (תהי' לה,י) "מי כמוך מציל עני" אשר יכופף את עצמו להתכסות (תהי' צא,א) "בצל שד-י". ובקשת צדיק נעשית (מש' יד,לה) "רצון מלך" לעולם, כי (תהי' קו,טז) "קדוש י-הוה" ישמע את תפלת חסידיו וברחמיו (תהי' קז,יג) "יושיעם".
תודעה מתוקנת משחררת את האדם. מול הנס הגלוי, העבד נעשה איש. ויקוד האיש, "וישתחו לי-הוה" = 786, וקם לשבח (ברא' כד,מח) "את י-הוה א-להי אדני אברהם" אשר הצביע באצבעו על רבקה ליצחק, ולא יכלו משפחתה כי אם לברכה (ברא' כד,ס) "את היי לאלפי רבבה" כי למשפחת אברהם את נזדוגת. ואליעזר עודנו צוהל ובוכה מתוך (שה"ש ג,יא) "שמחת לבו" כאמרו (ברא' לב,יא) "קטנתי מכל החסדים" אשר עשית עמדי, והנה (תהי' יט,ט) "פקודי י-הוה ישרים" ומתוכם (מש' כא,לא) "התשועה" לאברהם וליצחק בנו העקודים בנפשם על המזבח, כי אל מול צרת עבדך אתה (ש"ב כב,כח) "תושיע". זו גאולת אליעזר, נס אברהם, ישועת יצחק שיקבל לאהבה תמה את רבקה, הנושעת להיות (מש' יב,ד) "עטרת בעלה" לעולמים.
  

Jaiéi Saráh, aliah de lunes, Guevurah en la semana

Jaiéi Saráh, aliah de lunes, Guevuráh en la semana. Bereshit-Gen. 24,6: "Y dirá a él Avrahám: Cuídate, no sea que devuelvas a mi hijo ahí".
La raíz de la redención está en el amor. La raíz del amor, en la fe. El amor es una fuerza de enmienda, que realiza la unión entre las partes de una unidad, que se hallan dispersas, y las atrae a todas hacia dentro de una realidad nueva, en que la conciencia abre boquetes en los cielos para elevarse desde el deseo hasta el shalóm, desde la sensación de falta, de carencia, a la placidez de la completitud.
Avrahám es el amador y el amado de Hashém. Y Hashém le dio la tierra de Cnáan en propiedad, para plantar en ella su amor. El amor terreno de Avrahám está apegado a la tierra de Cnáan, en tanto que su amor espiritual por Hashém y por las cualidades divinas, se realiza en su amor de la tierra. Está claro para Avrahám que la continuación de su camino germinará sólo en su tierra amada; y el amor humano de su hijo Itsják, que lo llevará a completarse a sí mismo en su mujer, hallará su lugar connatural sólo en la tierra de Cnáan.
Eliézer, siervo y discípulo fiel de Avrahám, emprende la travesía hacia la tierra natal de Avrahám, para hallar y traer consigo una mujer para Itsják. Y se pregunta: ¿qué haré si ella no quiere subir a tu tierra? "Y dirá a él Avrahám: Cuídate, no sea que devuelvas a mi hijo ahí" -nuestro verso completo con valor 2797-; y en la respuesta de Avrahám, que expresa su celo por la perfecta conexión del hombre y su mujer juntos con el Creador en lo Alto y con la tierra debajo, se halla ya la raíz de la liberación y redención que recibirán sus descendientes, seis generaciones más tarde:  [Shemot-Ex. 12,51] "Y será en el meollo del día ese, sacó Hashém a los hijos de Israel de la tierra de Mitsráim, en sus formaciones-milicias", para elevarlos hacia la tierra prometida.
Ante la pregunta, "y dijo a él Avrahám" ("vaióMer Eláv Avrahám" = 552): (Bereshit-Gen. 49,18) "puse mi esperanza en Hashém" ("kivíti Hashém"), (Tehilim 119,55) "y cuidaré" ("veEshmeráh") su palabra a mí, porque me fue prometido acerca de Itsják que (Bereshit-Gen. 15,4) "él te heredará" ("hú iirashjá"), y también a su pareja verdadera hallarás, (Reyes1 2,15) "porque de Hashém fue designada para él" ("ki meHashém haitáh ló"). Y tú, sólo (Bereshit-Gen. 27,43) "atiende a mi voz" ("shmá' bekolí"). (Sam.1 23,16)  "Y reforzó su mano" ("vaijazék Et iadó") dándole ánimo para cumplir (Reyes2 18,6) "sus órdenes" ("mitsvotáv"), pues anunciará Eliézer que (Bereshit-Gen. 33,9) "tengo rav-maestro-guía" ("iesh lí rav") y de lo que me ha ordenado no me desviaré: (Job 13,3) "A Shad-ái hablaré" ("El Shad-ái Adabér", a la manifestación divina que determina los límites a la acción), y por mérito de ello, (Tehilim 139,10) "tu mano me guiará" ("iadjá tanjéni").
El amor conduce a una distinción entre el ser amado y todo lo demás, que también recibirá influencia benéfica del hecho mismo de mi amor. Avrahám rehúsa devolver a Itsják a un nivel de conciencia previo al amor completo: "Cuídate, no sea que devuelvas a mi hijo ahí" ("hishamér lejá pén tashív Et bní shámah" = 2245); porque [Prov. 15,9] "abominación de Hashém el camino del malvado, y quien persigue (la oportunidad de hacer) tsedakáh será amado"; y yo enmiendo las cualidades de mi tierra. Sólo si no te dejas seducir (Vaikra-Lev. 26,15) "para no hacer todas mis mitsvót" ("lebiltí 'asót Et kol mitsvotái"), está la promesa en tu mano de que te bendecirá Hashém en tu camino, (Reyes2 6,19) "y os conduciré al hombre que pidáis" ("veOlijáh Etjém El haIsh Ashér tebakshún"), incluso por caminos que contradicen a la naturaleza, para que hagan, por amor, (Zac. 8,16) "cada hombre a su prójimo, verdad y juicio de shalóm" ("Ish Et re'éhu Emét umishpát shalóm") todos los días.

חיי שרה, עליה ב, גבורה בשבוע

חיי שרה, עליה ב, גבורה בשבוע. ברא' כד,ו: "ויאמר אליו אברהם: השמר לך, פן תשיב את בני שמה".

שורש הישועה באהבה. שורש האהבה באמונה. אהבה היא כח מתקן, מאחד בין החלקים של יחידה אחת הנמצאים בפירוד, ומושך את כולם אל תוך הויה חדשה, בה התודעה בוקעת רקיעים לעלות מן התשוקה אל השלום.

אברהם הוא אוהבו ואהובו של ה'. וה' נתן לו את ארץ כנען לאחוזה, לנטוע בו את אהבתו. אהבתו הארצית של אברהם אחוזה בארץ כנען, כאשר אהבתו הרוחנית בה' ובמידותיו, מתגשמת באהבת הארץ. ברור לאברהם שהמשך דרכו יצמח אך בארץ האהובה ומובטחת לו; והאהבה האנושית של בנו יצחק, אשר תביאנו להשלים את עצמו באשתו, תמצא את מקומה הראוי לה אך בארץ כנען.

אליעזר, עבד אברהם ותלמידו הנאמן, יוצא לארץ מולדתו של אברהם להביא את הזיווג של יצחק. והוא תוהה: מה יהיה אם היא לא תרצה לעלות לארץ כנען? "ויאמר אליו אברהם: השמר לך, פן תשיב את בני שמה" = 2797, ובתשובת אברהם, המבטאה את קנאתו לשלמות בחיבור של איש ואשתו יחדיו עם הא-לוה ממעל ועם הארץ מתחת, יש כבר את שורש הישועה שיקבל זרעו ו' דורות אחריו: [שמ' יב,נא] "ויהי בעצם היום הזה, הוציא י-הוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם", להעלותם אל הארץ המובטחת.

מול השאלה, "ויאמר אליו אברהם" = 552: (ברא' מט,יח) "קויתי י-הוה", (תהי' קיט,נה) "ואשמרה" את דברו אלי, כי הובטח לי לגבי יצחק אשר (ברא' טו,ד) "הוא יירשך", וגם את זיווגו הנכון תמצא, (מ"א ב,טו) "כי מי-הוה היתה לו". ואתה, רק (ברא' כז,מג) "שמע בקלי (בקולי)". (ש"א כג,טז) "ויחזק את ידו" לקים את (מ"ב יח,ו) "מצותיו" כי יודיע אליעזר אשר (ברא' לג,ט) "יש לי רב", וממצותו לא יסור: (איוב יג,ג) "אל שד-י אדבר", ובזכות כך, (תהי' קלט,י) "ידך תנחני".

 אהבה מובילה להבדלה בין הנאהב לבין אשר מחוצה לו, אשר יושפע באופן אחר מאהבתי. אברהם מסרב להחזיר את יצחק למצב התודעתי שלפני האהבה השלמה: "השמר לך, פן תשיב את בני שמה" = 2245; כי [מש' טו,ט] "תועבת י-הוה דרך רשע, ומרדף צדקה יאהב"; ואני מתקן את מידות ארצי. רק אם לא תתפתה (ויק' כו,טו) "לבלתי עשות את כל מצותי", הבטחה בידך אשר יברכך ה' באשר תלך, (מ"ב ו,יט) "ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון", אף מעל לדרכי הטבע, כדי שתעשו (זכ' ח,טז) "איש את רעהו, אמת ומשפט שלום" כל הימים.