בלק, עליה א, חסד בשבוע

בלק עליה א, חסד בשבוע. במ' כב,ח: "ויאמר אליהם: לינו פה הלילה, והשבתי אתכם דבר, כאשר ידבר י-הוה אלי; וישבו שרי מואב עם בלעם".

בלעם, בן-דוד של שבטי ישראל, הוא נביא לאומות העולם, אחוז ברע כנגד ישראל. ויודע הוא את האמת, ומכיר את עוונות הזולת עליהם לקטרג, ואת עתי הרצון לפורענות בהן לאחוז לעשות מבוקשו. ומי כמוהו יודע שהכל רק "בעזרת השם", שאין דבר שבידיו יעמוד כי אם תהיה לו לכך הסכמה משמים. יש בו אמונה ואף יראה, ומנסה הוא בכלל, כמו כל עורך-דין מנוסה בן ימינו, להטות אף לעוות את המשפט לטובת בא-כוחו.

מגיעים אליו שליחי בלק, לשכור את שירותיו, להרע לישראל. כפי שהוא עצמו יאמר בהמשך, ישראל הוא עם אשר לבדד ישכון. גם הוא בעצמו, הוא בלעם, בלי עם, בודד בעולם. והוא מבין שאיננו יכול להחליט בעצמו לגבי העם אשר בחר ה' להוריד באמצעותו את תורתו לעולם.

וכן, כך הוא משיב: "ויאמר אליהם: לינו פה הלילה" = 604, לרמוז שלושה דברים חשובים: ראשית כל, יזכיר את מכלול "אומות העולם" (כפי שמכונים כל הגוים בגמרא, סוכה נב,א) אליו הוא מחויב בשויון, אלא אם תהיה לו טובת הנאה משמעותית מטעם אחת מהן; שנית, היות ודוקא על ישראל מדובר, ירמוז את הכתוב (ברא' כו,כז) "מדוע באתם אלי", כי מה אוכל לעשות מלבד אשר יקום (דב' ט,כו)"ואתפלל אל י-הוה", וכך נדע אם ניתן לי רשות לעשות כמבוקשכם. לרבות, "לינו פה הלילה" = 261 , דהיינו (ברא' ו,יא) "לפני הא-להים" כי בכל אשר אעשה יהיה ברור כי (שמ' ח,טו) "אצבע א-להים הוא", ולא ממנו הכח. להרחיק כל ספק.

ממשיך להודיע אשר למחרת, "והשבתי אתכם דבר, כאשר ידבר י-הוה אלי" = 2194, ורק ה' [איוב יג,י] "הוכח יוכיח אתכם, אם בסתר פנים תשאון": בעמלו לקירוב לבבות אל האמת, הוא משתדל להבהיר אשר אין מה לשאת פנים, מה להתחפש, כי לא יהיה לכך תועלת, וה' יוכיח את מי שכך יעשה כפי שהוכיח את קין באמרו אליו (ברא' ד,ט) אי הבל אחיך. מסודותיו של נביא, אף שהוא דבוק בפורענות: תמיד צריך לקרב לבבות אל האמת, שהאנשים לא יחיו באשליות, אלא יבחרו, אם בטוב אם בהפכו, מתוך בחירה חופשית נבונה. רשע, דהיינו שוטה (אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, אומרים חזל בסוטה ג,א), אך פועל בשטח בתבונה. ליתר פירוט, "והשבתי אתכם דבר" = 1390 אשר לא תוכלו להתווכח אליו כי מהא-להים יהיה, ואין בידי אדם לסתור את חוקי הא-ל, כאמרו [מש' ו,כח] "אם יהלך איש על גחלים, ורגליו לא תכוינה", שאין סיכוי להתנזר מהחוק האלוקי; ורק אשיב "כאשר ידבר י-הוה אלי" = 804, אשר הא-להים (תהי' קמו,ז) "עשה משפט", וכל אשר יבוא עליהם מתוך כך שהגיעו אליו, יגרום להם באופן כלשהו (דב' ד,לה) "לדעת כי הוי-ה הוא הא-להים, אין עוד".

אנחנו מדברים על ועידה של אירגון פשע מובהק (זקני מדין ומואב) עם המכשף הכי גדול בכל הדורות, רודף אך בצע. וה' מלא עולם ולית אתר פנוי מניה (שאין שום מקום מחוץ להשגחתו ית', כדברי התניא קדישא); וכן, תכלית המעמד לא תהיה שונה מתכלית כל אשר קורה בעולם, ואותה תכלית פנימית משותפת לכל היא הגבול העליון לתודעה הפרטית בעולם הזה. לשם מה ברא הבורא את עולמו? "וישבו שרי מואב עם בלעם" = 1135 רומז לתכלית הבריאה מאת הבורא, לבנות לו "דירה בתחתונים" כדברי האריז"ל, וגם הם ישבו שם אותו הלילה לקדש שם שמים בעל כרחם. ואתה, [מש' כג,יז] "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת י-הוה כל היום", (דה"ב לה,יב) "ככתוב בספר משה" לטוב לך תמיד.

Jukát, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana

Jukát, aliah de shabat kodesh, Maljut en la semana. Bamidbar-Num. 22,1: "Y viajarán los hijos de Israel; y se estacionarán en los agrados de Moáv, del otro lado de la ribera del Iardén (en que se halla) Ierijó-Jericó".
No puede ser más sencillo: "y viajarán los hijos de Israel" ("vais'ú bnéi israEl" = 755) (Vaikra-Lev. 17,4) "a consagrar-acercar una ofrenda a Hashém" ("lehakrív korbán laHashém"), a señalar que toda la peripecia y los viajes del hombre tienen por objeto enseñarle el desapego hasta la ofrenda de sí, hasta la anulación de su deseo egoico ante la voluntad del Creador; ésto es: su elevación cognitiva hasta una conciencia de la verdad, en que la voluntad del Absoluto despertará en él (Jue. 6,24) "y le llamará Hashém: Shalóm" ("vaikrá ló Hashém shalóm"), pues completará en la acción todas las potencias guardadas en lo profundo de su alma. 
Y al cabo de toda la peripecia, cuando se posa sobre el hombre un shalóm que se renueva a cada instante en su corazón y le torna apto de la tierra que mana leche y miel, "y se estacionarán en los agrados de Moáv, del otro lado de la ribera del Iardén (en que se halla) Ierijó-Jericó" ("vaiajanú be'arvót moAv me'éver leiardén ierejó" = 1639), para alistarse a subir hasta una realidad nueva (Job 38,33) "si pondrás su gobierno en la tierra" ("Im tasím mishtaró baArets"), que Israel son libres, y dignos ya de establecer gobierno terreno. Claro está: lo escrito respecto del pueblo, rige sobre cada quien y quien en particular.
"Y viajarán los hijos de Israel; y se estacionarán en los agrados de Moáv, del otro lado de la ribera del Iardén (en que se halla) Ierijó-Jericó" -nuestro verso entero, con valor 2394-, y desde aquí contemplarás la misión y encomienda para los que te entrenaste y fuiste adiestrado, filtrarás todo lo que es desecho de entre el aprendizaje adquirido a todo lo largo del camino, y lo más importante, en términos de alejarte del mal antes de que seas capaz de hacer bien desde tu alma en la mayor pureza: (Reyes2 19,6) "no temas de las cosas que escuchaste" ("Al tirá mipnéi hadvarím Ashér shamá'ta"), no temas de las voces llenas de miedo de los de fe pequeña, no temas del esfuerzo que habrás de empeñar para enmendar y rectificar el mundo tuyo.
Pues ahora, estás estacionado "del otro lado de la ribera del Iardén (en que se halla) Ierijó-Jericó" ("me'éver leiardén ierejó" = 830), listo y preparado para un salto prodigioso de conciencia, [Ioel 2,18] "y celará Hashém a su tierra, y se apiadará de su pueblo (de quienes son con El)", (Bereshit-Gen. 41,34) "y ordenará jerarcas sobre la tierra" ("vaiafkéd pkidím 'al haArets"), a todos los que se enmendaron para ser capaces de conducir hacia caminos de redención; (Jos. 1,9) "puesto que te he ordenado: sé fuerte y valiente" ("haló tsivitíja jazák veEmáts"), (Ez. 3,4) "y hablarás mis palabras" ("vedibárta bedvarái") que de tu boca (Ov. 1,16) "beberán todos los pueblos" ("ishtú kól hagoím") y despertarán (Job 14,12) "de su sueño" ("mishnatám"). (Daniel 7,12) "Y una extensión de vidas les será dada" ("veArcáh bejaín iahivat lehón"), y al revelarse la verdad ante sus ojos retornarán en teshuváh (Crón.2 34,28) "y repondrán al rey" ("vaiashívu Et hamélej") verdadero, que se revelará (Reyes2 23,35) "para dar" ("latét") (Prov. 28,20) "abundancia de bendiciones" ("ráv brajót") para la redención del mundo a perpetuidad.

חוקת עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע

חוקת עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' כב,א: "ויסעו בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו".
לא יכול להיות יותר פשוט: "ויסעו בני ישראל" = 755 (ויק' יז,ד) "להקריב קרבן לי-הוה", להצביע על כך שכל ענין מסעות האדם הוא הקרבה עצמית, ביטול לרצון הבורא ית'; זאת אומרת: התעלות עצמית אל תודעת אמת, מתוכה הרצון העליון יתעורר בו (שופ' ו,כד) "ויקרא לו י-הוה: שלום", כי ישלים בפועל את כל הטוב הטמון בכוחות נשמתו. ולסוף המסע, כאשר שורר על האדם שלום המתחדש בלבו בכל רגע ומסגל אותו לארץ זבת חלב ודבש, "ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו" = 1639, מתכוננים לעלות למציאות חדשה (איוב לח,לג) "אם תשים משטרו בארץ", שישראל בני חורין המה, ראויים כבר למשול בארץ. כמובן, מה שכתוב לגבי העם, תקף על כל אחד ואחת בפרט.

"ויסעו בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו" = 2394, ומכאן תצפה על המשימה והשליחות אליהן התאמנת ואולפת, תברור את כל הפסולת מתוך מסעך אשר השלמת, והכי חשוב, בבחינת סור מרע טרם תזכה לעשות טוב בזכות נפשך: (מ"ב יט,ו) "אל תירא מפני הדברים אשר שמעת", אל תירא מקולות הפחד של קטני האמונה, אל תירא מהעמל אשר תעמול לתקן את העולם שלך.
כי כעת, אתה יושב "מעבר לירדן ירחו" = 830, מוכן ומזומן לקפיצה תודעתית אדירה, [יואל ב,יח] "ויקנא י-הוה לארצו, ויחמל (ויחמול) על עמו", (ברא' מא,לד) "ויפקד פקדים על הארץ", את כל אשר נתקנו להוביל אל דרכי ישועה; (יהו' א,ט) "הלא צויתיך: חזק ואמץ", (יח' ג,ד) "ודברת בדברי" אשר מפיך (עוב' א,טז) "ישתו כל הגוים" אותם ויקיצו (איוב יד,יב) "משנתם".  (דניאל ז,יב) "וארכה בחיין יהיבת להון" (וארכה בחיים ניתנה להם), ובהיגלות האמת לעיניהם יחזרו בתשובה (דה"ב לד,כח) "וישיבו את המלך", אשר יתגלה (מ"ב כג,לה) "לתת" (מש' כח,כ) "רב ברכות" לישועת עולם.

Jukát, aliah de viernes, Iesod en la semana

Jukát, aliah de viernes, Iesod en la semana. Bamidbar-Num. 21,17: "Entonces cantará Israel el canto éste, sobre-acerca el pozo de agua le respondieron".
Estamos a las postrimerías del año número cuarenta de nuestra depuración en el desierto, de esos traslados y viajes que se corresponden a la peripecia del alma en este mundo rumbo a alcanzar la tierra prometida, la tierra de Israel, tierra de asiento para los hijos del hombre, tierra que alienta el espíritu que sopla como el viento, dotando de vida a cuanto se posa en ella.
Entonces "cantará Israel" ("iashír israEl" = 1061) (Tehilim 120,1) "el canto de las elevaciones-peldaños" ("shír hama'alót"). El canto de Israel que se funde en su tierra (el canto del alma que se funde en su cuerpo) se dibuja a modo de peldaños, a modo de escalera a cuyo recorrido la bendición de lo Alto descenderá hasta nosotros en los sones de la canción, en los sones de la expresión más sublime del habla humana, que eleva plegaria desde la alegría y el corazón ahíto de puro bien. Canto de asombro, de gratitud, y también canto que se estira para alcanzar. Cantaremos "(a) el canto éste" ("Et hashiráh hazóT" = 1334), que abre el conducto para elevarnos en las palabras que pedimos (Shemot-Ex. 33,13) "y ahora, si he hallado gracia a tus ojos" ("ve'atáh Im ná matsáTi jén be'einéja"), por cuanto hemos logrado enmendar nuestra visión del mundo y del prójimo, hasta haber adquirido conciencia de que no hay nadie ni nada malo en nuestras vidas, (Tehilim 37,10) "y reflexionaste acerca de su lugar, y no está" ("vehitbonánta 'al mekomó veEinénu"). Y hay en qué apoyarnos para esperar que justamente la visión del Creador sobre nosotros refleje cuanto en nosotros mismos endulzamos. 
¿Cuál es la sustancia buena de esta canción, en que respondemos al Creador por la bendición del pozo de aguas que manan que nos acompañó de lugar en lugar por cuarenta años? "Sobre-acerca del pozo de agua le respondieron" ("'aléi beEr 'enu láh" = 474), en la rectificación del (Bamidbar-Num. 24,16) "conocimiento vital" ("dá'at") que conecta entre la mente y el mundo de los límites y las cualidades y las medidas, entre el alma y el cuerpo, que conecta al pensamiento con el habla y la acción. Pues así se conducirá (Shemot-Ex. 9,25) "el árbol del campo" ("'éts hasadéh") que es el hombre (como se explicita en Devarim-Deut. 20,19), que se nutre (Bereshit-Gen. 27,28) "del rocío de los cielos" ("mitál hashamáim"), de esos cielos a los que se dirigirá muy pronto Moshéh en su canto singular, que abrirá llamando (Devarim-Deut. 32,1) "atended (prestad oído) los cielos" ("haAzínu hashamáim") desde la certeza de (Sam.2 19,43) "que cerca está el rey de-hacia mí" ("ki karóv hamélej Elái"), y desde la dáat enmendada me elevaré hacia El justamente (Sam.2 22,11) "sobre alas de viento-espíritu" ("'al kanféi rúaj") que sopla; y toda la información nueva necesaria para descifrar la nueva realidad nacida de nuestro caminar hacia el shalóm, hacia la constitución del templo interior y exterior a nosotros, todo se dispone a nuestro alcance en una conexión prodigiosa: (Reyes2 21,10) "y hablará Hashém, en mano de sus siervos los profetas" ("vaidabér Hashém beiád 'avadáv haneviIm"); y cuando Hashém E-lokím hable, ¿quién no profetizará?
El canto de todo lo creado se dibuja en un molde que retorna sobre sí mismo hacia la interioridad del hombre que es el mundo, desde su forma cósmica hasta la partícula más infinitesimal que limita entre la materia y el espíritu, y en cada vuelta y cada vez se le suma una nueva dimensión a cuyo largo desplazarse y mudar, cada vez de acuerdo a una conciencia más dulce y perfecta, apta para una realidad capaz de más luz superior, más luminosa en los hechos. "Entonces cantará Israel el canto éste, sobre-acerca el pozo de agua le respondieron" -nuestro verso entero, con valor 2877-, y el canto fluye en expresión y traducción al mundo de la acción al cumplirse desde él lo que demanda el escrito: (Devarim-Deut. 17,19) "cuidar todos los dichos-hechos de la Toráh ésta, y las leyes éstas" ("lishmór Et kól divréi hatoráh hazóT veEt hajukím haEleh"). Así se construye la escala, el canto de las ascensiones, dispuesto siempre a ser cantado por Israel y enseñado y contagiado, dispuesto a ser hecho por todo quien ama la vida.

חוקת עליה ו, יסוד בשבוע

חוקת עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כא,יז: "אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה".

אנחנו בתום שנת הארבעים למסעינו במדבר, והוא משל למסעות הנשמה בעולם הזה, טרם תשיג את הארץ המובטחת, ארץ ישראל, ארץ נושבת בסגולתה לישוב בני אדם, ארץ נושבת בבחינת רוח, הנושבת ומחיה את הבריאה.

אז "ישיר ישראל" = 1061 (תהי' קכ,א) "שיר המעלות". השירה של ישראל המתיחד עם ארצו (השירה של הנשמה המתיחדת בגופה) משולה למעלות, לסולם דרכו הברכה משמים תרד עדינו בצליל השיר, בצלילי הביטוי הכי נעלה של דיבור האדם המתפלל מתוך שמחה וטוב לבב. שירה של תמיהה, של הודיה, וכן שירה של בקשה. "את השירה הזאת" = 1334 נשיר, המהווה מבוא לבקשה (שמ' לג,יג): "ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך", מתוך שזכינו לתקן את ראיית העולם שלנו וראית הזולת, עד כדי שנודע לנו שאין רשע ואין דבר רע, (תהי' לז,י) "והתבוננת על מקומו ואיננו". ויש על מה לסמוך כדי לצפות שדוקא ראיית הבורא ית' אותנו תשקף את מה שהמתקנו בעצמנו.

  מה טיב השירה הזאת, בה אנו משיבים לקב"ה על ברכת הבאר שליוה אותנו במשך ארבעים שנה? "עלי באר ענו לה" = 474, ביישור (במ' כד,טז) "דעת" המחברת בין המוחין לבין המידות, בין הנשמה לבין הגוף, בין המחשבה לבין הדיבור והמעשה. כי כך ינהג (שמ' ט,כה) "עץ השדה" הוא האדם (כמפורש בדב' כ,יט), הניזון (ברא' כז,כח) "מטל השמים", אותם שמים אליהם ינאם עוד מעט משה רבנו בשירה שלו, הפותחת (דב' לב,א) "האזינו השמים" מתוך ביטחון באשר (ש"ב יט,מג) "כי קרוב המלך אלי", ומתוך דעת מתוקנת אינשא אליו דוקא (ש"ב כב,יא) "על כנפי רוח" נושבת; וכל מאגר המידע החדש הנדרש לפענח את המציאות החדשה שנוצרה מדרכנו אל השלום והנחלה והמקדש הפנימי והחצוני לנו, הכל מוזמן מתוך חיבור מופלא (מ"ב כא,י): "וידבר י-הוה ביד עבדיו הנביאים", וכאשר ה' א-להים ידבר, מי לא ינבא?

שירת כל הנברא מצטיירת בתבנית החוזרת על עצמה אל תוך פנימיות האדם הוא העולם, מצורתו הקוסמית עד החלקיק הכי זעיר הגובל בין החומר לבין הרוח, ובכל פעם וסיבוב נתווסף לה עוד מימד לארכו להשתנות ולנוע, כל פעם לפי תודעה מתוקנת וממתוקת יותר, מסוגלת למציאות יותר מסוגלת לאור עליון, יותר מוארת בפועל. "אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה" = 2877, והשירה מקבלת ביטוי ותרגום לעולם המעשה בהתקיים ממנה הכתוב (דב' יז,יט) "לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה". ככה נבנה הסולם, שיר המעלות, אשר תמיד מוטל על ישראל שישירו, ועל כל החפץ חיים לעשות.

Jukát, aliah de jueves, Hod en la semana

Jukát, aliah de jueves, Hod en la semana. Bamidbar-Num. 21,8: "Y dirá Hashém a Moshéh: hazte una serpiente (de metal) y colócala sobre una plataforma (sobre un milagro), y será que todo aquél mordido (por una de las serpientes), y lo verá (a la serpiente que tú hiciste), y vive".
Y es necesario reflexionar acerca de que "mordido" ("nashúj" = 376) implica que es asustado, que recibe un golpe para que vire desde él en dirección al (Bereshit-Gen. 37,14) "shalóm", en tanto la "serpiente (de metal)" ("saráf" = 580) despertará al hombre a ofrendar de sí para el (Shemot-Ex. 21,30) "rescate de su alma" ("pidión nafshó"); y desde aquí es posible ya vislumbrar la intención y alcance de la orden divina.
Un principio de la medicina preventiva en general, y de la vacunación en particular: lo mismo que mata, produce sanación; donde la corrupción, allí mismo la enmienda. Con el valor 3737 de nuestro verso entero, viene otro verso a explicar su operación: [Prov. 29,27] "Repugna a los tsadikím (justos sagrados) un hombre deshonesto, y repugna al malvado el hombre de recto camino". Di desde ya: el hombre deshonesto tiene por finalidad (aún si inconciente) probar y desafiar al tsadík-justo para auxiliarle en su enmienda, y el hombre de recto camino es el capaz de conducir al malvado hacia la suya. Y con mayor precisión: "repugna a los tsadikím" ("to'avát tsadikím" = 1132), al modo de [Devarim-Deut. 32,19] "y verá Hashém y se enfurecerá, por el enojo de sus hijos e hijas", que nada hay que despierte más los juicios rigurosos en lo Alto que el enojo de los hijos del hombre, que no hay cualidad peor que él; en tanto "y repugna al malvado" ("veto'avát rashá'" = 1454), que desafiará y enfurecerá y asqueará al malvado [Tehilim 81,14] "si mi pueblo me atiende a mí, (si) Israel en mis caminos caminarán": caminar por los caminos de Hashém (que se fundan en la acción de tsedakáh y justicia), la atención fiel a su palabra, representa una muralla conciente y sensible que bloquea e impide el éxito en el camino del malvado.
"Hazte una serpiente (de metal) y colócala sobre una plataforma (sobre un milagro)" ("'aséh lejá saráf vesím Otó 'al nés" = 1978), al modo de (Job 14,15) "Llamarás y Yo te responderé, la acción de tus manos anhelarás": que si sabrás llamar y poner tu esperanza sólo en Hashém, desde el anhelo por la dulzura de su piedad, en las acciones de tus manos enmendadas hallarás justamente a tu pedido cumplido. Y si así harás, vivirás que "y será que todo el mordido, y lo verá, y vive" ("vehaiáh kól hanashúj veraAh Otó vajái" = 1100), pues la visión de la serpiente metálica le recordará que [Tehilim 54,6] "he que E-lokím me ayuda, Ad-onái es apoyo de mi alma": que Hashém te ha guiado en supervisión individual maravillosa hasta el punto en que E-lokím, el nombre sagrado en que se manifiesta Su rigor, se vuelve en tu ayuda, y el nombre Alef-dalet-nun-iód de la Maljut-reinado (en donde todo lo dispuesto en los niveles superiores se ejecuta y lleva a cabo) es apoyo de tu alma.
La llave está provista por la metáfora activa de "la serpiente sobre milagro" ("saráf 'al nes" = 790), a la que veréis  (Iejezkel-Ezeq. 7,25) "y pedid Shalóm" ("uvakshú shalóm"); y quien enmienda sus acciones en dirección a sus anhelos, no hallará jamás a la serpiente mortífera en su camino, sino que sólo de Shalóm en Shalóm irá siempre, en todos los órdenes de su vida.

חוקת עליה ה, הוד בשבוע

חוקת עליה ה, הוד בשבוע. במ' כא, ח: "ויאמר י-הוה אל משה: עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך, וראה אתו וחי".
וצריך עיון באשר "נשוך" = 376, דהינו שנבהל, שקבל מכה לפנות מתוכה לכיוון (ברא' לז,יד) "שלום", בעוד "שרף" = 580 יעורר את האדם להקריב (שמ' כא,ל) "פדין (פדיון) נפשו", ומכאן אפשר כבר להבין את כוונת הדברים.

עיקרון תורת החיסון: אותו דבר הממית הוא הגורם לרפואה; היכן שהקלקול, שם גם התיקון. כמנין הפסוק שלנו בערכו 3737, בא פסוק אחר שוה ערך להסביר איך זה פועל: [מש' כט,כז] "תועבת צדיקים איש עול, ותועבת רשע ישר־דרך". תאמר מעתה: איש עול נועד לנסות את הצדיק לעזור לו בתיקונו, ואיש-ישר דרך הוא המסוגל להוביל את הרשע לתיקונו. ובדיוק נוסף: "תועבת צדיקים" = 1132, כדוגמת [דב' לב,יט] "וירא י-הוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו", שאין יותר מעורר את הדינים בשמים מאשר הכעס של בני אדם, שאין מידה רעה ממנה; כאשר "ותועבת רשע" = 1454, שירגיז ויגעיל את הרשע [תהי' פע,יד] "לו עמי שמע לי, ישראל בדרכי יהלכו": הליכה בדרכי ה', נאמנות לשמוע בקולו, מהווה חומה מודעת ומוחשית להצלחת דרכי הרשע.

"עשה לך שרף ושים אתו על נס" = 1978, כמנין [איוב יד,טו] "תקרא ואנכי אענך, למעשה ידיך תכסף", שאם תדע לקרוא ולשים את תקותך רק בו ית', מתוך כיסופין למתיקות חסדיו, במעשה ידיך המתוקנים דוקא תמצא את מבוקשך. ואם ככה תעשה, תחוה אשר "והיה כל הנשוך, וראה אתו, וחי" = 1100, כי ראיית השרף יזכיר לו אשר [תהי' נד,ו] "הנה א-להים עזר לי, אדנ-י בסמכי נפשי": שה' הדריך אותך בהשגחה פרטית מופלאה עד כדי שא-להים, השם השולט על הדינים, נהיה לעזרתך, ושם אדנ-י של המלכות המבצעת סומך לנפשך.

המפתח מובא פה במשל העיקרון הפעיל, הוא "שרף על נס" = 790, אשר תראו אותו (יחז' ז,כה) "ובקשו שלום"; ואם יתקן כל אחד מעשיו לכיוון מבוקשו, לא יהיה לעולם הנחש השרף בדרכו, אלא רק משלום אל שלום ילך בכל דרכיו תמיד.