בלק עליה ז, מלכות בשבוע

בלק עליה ז, מלכות בשבוע. במ' כה,א: "וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב".

אמר ריש לקיש (סוטה ג,א): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וישב ישראל בשטים, לשון שטות, ולדברי רש"י לשון שיט דהינו טיול. יושבים דוקא "בשטים" = 361 = (ויק' כו,מא) "בארץ איביהם", הרי מקום הנמלך ברוח שטות, שם מתעורר האויב הפנימי של האדם. לרגע קט הם רגועים, נראה כחלף בחסדי שמים האיום של בלעם ובלק עליהם. הם מחוברים לבורא עולם, ונמצאים (יח' כו,כ) "בארץ חיים" מבחינתם, שם (שה"ש ד,טו) "באר מים חיים" היא התורה שבידיהם. לא בזדון יכשלו, כי אם העם (ברא' נ,כ) "חשבה לטבה" ולא התכוון לרעה. כל אחד מהציטוטים שוה, כצפוי, אותו 361.

לא טוב לצאת לטייל מחוץ למחנה, דוקא כשאתה ברוח שטות: מתוך תודעה עצמית לא ברורה, אתה עלול להיפגע מהישתנות משמעות הדברים. ובכן, "ויחל העם" = 169 = "ויפגע". ויחל "לזנות אל בנות מואב", אשר בשויו 1031 מחליף את "אהבת הבריות" המעצים את עבודת "תיקון המידות" (שניהם בשווי 1031). 

"לזנות אל בנות מואב" שוה גם לפסוק השלם האומר [שה"ש ז,יב] "לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים". מביא שם רש"י בשם חז"ל בעירובין: אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנות ועוסקין בתורה מתוך הדחק; עכ"ל. ועוד מוסיף רש"י על "נלינה בכפרים": נלינה בכופרים בא ואראך בני עשו שהשפעת להם טובה וכופרים בך; עכ"ל. היה עת רצון. יכל העם לצאת לשדה להתחבר לבריאה בקדושה, אף לקנא לכבוד ה' בין הגוים. יכל לצאת מתוך אהבת הבריות, לתקן את מידותיו. רק "רוח שטות" (= 929, הפך "פרי עץ הדעת" = 929, ותרופתה "מסכת אבות" = 929) יכלה להטות את עיניהם מהאור אל החושך. 

"וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב" = 2420 = (ש"א א,יג) "היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות", וקולה לא נשמע. עלי, כהן היושב  בראש הדור, טועה בה, קורא את הסימנים, ובמקום לראות אשה המתפללת ומנהלת משא ומתן עם בורא עולם מתוך לב שבור, רואה אשה שיכורה המחללת את הקודש. מי שיושב בשטים הוא ישראל; אך מיד לאחר שהתחברת למושב לצים או לכל מקור אחר של רוח שטות, שם ישראל סר מעליך, ויחל סתם "העם" כי נטשטשה דעתו. 

מוסר השכל חשוב וכואב לחיי כולנו. היום, רוח שטות הכי מצויה בדרכינו מאשר בכל דור קודם. מכל עבר ותחת כל מיני תחפושות, נורית לעברנו רוח שטות. בדוגמא שמולנו, בנות מואב היוו הפיתיון "המוצלח" שבלעם המליץ לבלק כדי להסיר צלם ישראל מהעם. עלינו להיות מאוד ערים, מחוברים לאמת ולטוב ולנועם בכל נשימה ופעימה, ולודא שתמיד אנחנו בוחרים ופועלים מתוך תבונה בבחינת פרי עץ הדעת, לתקן עולם החל מבפנים.

Balák aliah del viernes, Iesod en la semana

Balák aliah del viernes, Iesod en la semana. Bamidbar-Num. 24,11 - palabras de Balák a Bil'ám: "Y ahora huye a tu lugar; dije que honrar te honraré, y he aquí que te impidió Hashém ser honrado".
Hay algo torcido, algo que no está del todo bien, en la frase "huye a tu lugar", y no importa quién se la diga a quién. Si vas a tu lugar, ¿por qué huir? Al lugar tuyo, de tí, se sube, se llega, se viene; sin duda, no "se huye" a él; salvo que seas alguien deleznable por naturaleza, como Bil'ám, o si simplemente no llegaste a darte cuenta de que tu lugar ("el terruño") te corresponde y lo mereces, y tú le correspondes a él que te merece, y sientes como si tuvieses que pedir permiso y perdón de todo el mundo por atreverte a abrir la puerta e ingresar a tu hogar. De algún modo, el hecho de que la orden "huye a tu lugar" ("bráj lejá El mekomjá") tenga el valor 978 del nombre de (Theodor) "Biniamín Zeév Hertzl", me recuerda el defecto de nacimiento observable en el sionismo laico, que en paz descanse. No dice "retornemos a nuestra tierra y produzcamos la gueUlah, la redención completa" sino que dice "huye hacia tu lugar", meramente antes de que se despierten e intenten atraparte. Y aún cuando sobre esa base construyeron un enorme edificio de táctica, la piedra fundamental sencillamente no es bella; y su fuerza sigue sirviendo a todo tipo de apetitos burdos de declamadores de grandezas, que actúan con pequeñez en provecho propio.
"Y ahora huye a tu lugar" agrega a lo ya dicho la urgencia: el momento de hacer lo que se requiere es específicamente "y ahora"  (ve'atáh). Hallaremos la utilidad de esta prestancia forzada en el valor 978 de toda la frase, que nos remite a (Melajím-Reyes 2 19,19) "Y sabrán todos los reinos de la tierra" ("veiad'ú kol mamlajót haArets"), y más precisamente a (Isaías 19,21) "Y conocerán Mitsráim a Hashém en ese día" ("veiad'ú mitsráim Et Hashém baióm hahú"). Una ocasión específica que resulta la más propicia para que el milagro tenga publicidad y difusión e incida en derredor y despierte corazones a la fe y la Teshuvah, es la oportunidad correcta para activar todo milagro revelado (u hacer una acción de efecto equivalente), que recibirá un enorme valor agregado por su efecto en el bien común.
"dije que honrar te honraré" vale 724. Por un lado, hace falta coraje y arrojo aplicados a la propia experiencia de lo sagrado para merecer dignamente el honor elevado, como se prueba con valor 724 en el mayor de los profetas (Shemót-Ex. 3,13): "Y dijo Mosheh al E-lokím". Y "honrar te honraré" ("kabéd Akabedjá"), dos voces de honor, una por (Shemót 11,5) "Y muere todo primogénito" ("umét kol bejór"), y otra por apenas después (Shemót 12,13) "Y saltearé sobre vosotros" ("upasájti 'alejém"), ambos 724 = (Mishlei-Prov. 16,7) "por ser voluntad de Hashém" ("birtsót Hashém").
Y entonces, la situación que vuelve todo el tiempo, generalmente a modo de falla, cuando su enmienda es tan sencilla, y asombra no ver casi quien la distinga. "y he aquí que te impidió Hashém ser honrado" ("vehinéh mena'ajá Hashém mikabód" = 344), te rescató Hashém de la honra que proviene de los deshonrosos, en un rescate asimilable al paso de "Sal del mal" (y una gran honra en sí misma, por ser Hashém quien te evita ser honrado por ellos); y entonces, con valor 344 también, (Devarim-Deut. 15,10) "te bendecirá Hashém tu E-lokím" ("iebarejejá Hashém E-lokéja", Hashém de la piedad toma las funciones del E-lokím del rigor, y todo es dulce), en el sentido de "y haz el Bien". Y la condición no funciona parcialmente ni de modo retroactivo: salir, desconectarte del mal, es condición para recibir verdadera y puramente Bien. El dibujo se repite y toma fuerza si nos elevamos del caso particular a una situación más general: "te impidió Hashém ser honrado" ("mena'ajá Hashém mikabód") vale 278, como (Tehilim 31,16) "Sálvame de manos de mis enemigos" ("hatsiléni miád Oivái") aún si estoy en sus manos, en el sentido de desconectarme del mal (puesto que no hay enemigo más peligroso que el instinto de mal que arde dentro mío), y entonces (Tehilim 119,124) "y Tus leyes enséñame" ("vejukéja lamdéni"), para hacer (Kohelet-Eclesiastés 7,26) "Bien ante el E-lokím" ("tov lifnéi haE-lokím"). "Bien ante el E-lokím", 261, precisamente, como (Bereshít 18,7) "Y se apresuró" ("vaimahér"), porque no hay nada más urgente que esta enmienda, como (Shemót 8,15) "Dedo de E-lokím es" ("Etsba' E-lokím hí"), señalándote el camino.

בלק עליה ו

 בלק עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כד,יא - דברי בלק מלא מואב אל בלעם: "ועתה ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך י-הוה מכבוד".

יש משהו עקום, משהו לא ממש בסדר, באימרה "ברח לך אל מקומך", ולא חשוב מי יאמר אותה למי. אם אל מקומך תלך, למה לך לברוח? למקום שלך, של עצמך, עולים, מגיעים, באים; בטוח, לא "בורחים" אליו, אלא אם אתה נבזה מטבעך, כמו בלעם, או אם פשוט לא זכית לראות שמקומך יאה לך ואתה יאה למקומך וכאילו אתה חיב לבקש רשות וסליחה מכל יתר העולם על זה שאתה מעז לפתוח את הדלת ולהיכנס הביתה. איכשהו, זה שהפקודה "ברח לך אל מקומך" שוה בערכה 978 לשמו של "בנימין זאב הרצל" מזכיר לי את המום מלידה של הציונות החילונית, עליה השלום. לא נאמר "הבה נחזור לארצנו ונזכה לגאולה שלמה", אלא נאמר "ברח לך אל מקומך" סתם לפני שיתעוררו לתפוס אותך. ואולם נבנה על זה בנין שלם של טקטיקה, אבן היסוד פשוט עדורת כל יופי, וכוחה ממשיך לשמש לכל מיני תאוות ירודות של דוברי גדולות העושים בקטנוניות אך לעצמם.
"ועתה ברח לך אל מקומך" מוסיף לאמור את החיפזון: הזמן לקיים את הנדרש הוא דוקא עתה. ונשקיף בתועלת לדחיפות מתוך הערך 978 של המשפט, הרומז לכתוב (מ"ב יט,יט) "וידעו כל ממלכות הארץ", וכן ביתר דיוק, (ישע' יט,כא) "וידעו מצרים את י-הוה ביום ההוא". מועד מסוים ההכי טוב לכך שהנס יפורסם וישפיע סביב ויעורר לאמונה ולתשובה, הוא העת הנכונה לכל נס גלוי אף אם הוא נס פרטי, אשר יקבל ערך נוסף אדיר לטובת הכלל. 
 "אמרתי כבד אכבדך" שוה 724. מצד אחד, צריך עז, אף עזות פנים בקדושה, כדי להיות זכאים לכבוד, כדוגמת המוכח אצל גדול הנביאים (שמ' ג,יג): ויאמר משה אל הא-להים", השוה 724. ושוב, פעמיים לשון כבוד, אחד כנגד (שמ' יא,ה) "ומת כל בכור"  ואחד כנגד הנאמר בהמשך לישראל (שמ' יב,יג)  "ופסחתי עלכם", שניהם בערך 724, (מש' טז,ז) "ברצות י-הוה ".
ואז, סיפור החוזר כל הזמן, לרוב בתור מחדל, כאשר תיקונו פשוט ביותר, ומדהים שכמעט ואין נראה מבחין בו. "והנה מנעך י-הוה מכבוד", מנעך ה' מהכבוד של הבלתי ראוים, מניעה שהיא בעצם בחינת סור מרע (וכבוד גדול בפני עצמה, כי נובעת ישירות מאת ה'), ורק אז, באותו ערך 344, (דב' טו,י) "יברכך י-הוה א-להיך", בחינת ועשה טוב. וזה לא יפעל חלקית ולא למפרע, אלא שלסור מרע הוא תנאי לזכות באמת בטוב. הציור חוזר על עצמו אם מתעלים מעל למקרה הנדון אל מצב יותר כללי: "מנעך י-הוה מכבוד"  שוה 278, כמו(תהי' לא,טז) "הצילני מיד אויבי" בחינת סור מרע (כי אין אויב כל כך מסוכן כמו היצר הרע שבקרבי) ואז (תהי' קיט,קכד) "וחקיך למדני", לעשות (קוה' ז,כו) "טוב לפני הא-להים". "לפני הא-להים", 261, דוקא, כמנין (ברא' יח,ז) "וימהר" כי אין דחוף מהתיקון הזה, כמנין (שמ' ח,טו) "אצבע א-להים הוא", להורות לך את הדרך.

Balák aliah del jueves, Hod en la semana. Bamidbar-Num. 23,19: "No es un hombre Hashém que decepcionará, ni un hijo de Adám que cambiará de idea; ¿acaso El dijo y no hizo, o se pronunció y no cumplirá lo que dijo?" (la traducción, como siempre en esta serie de estudios, es conceptual).
Bil'ám, pobre, sólo intenta maldecir, y no logra sino bendecir. Como en el cuento del osito No-No, que justo cuando le urge asentir a las ofertas de ayuda que tanto necesita, la costumbre le hace trampa y no logra decir sino "no", también Bil'ám atiende atónito a las palabras que, saliendo de su boca con su voz, arruinan todos sus sueños inmediatos de riqueza y honor. Mas sus dichos no son claros; aún cuando su veneno ha sido neutralizado desde lo Alto, todavía, se reflejan su concepción del mundo y de la vida en lo que dice.
El Absoluto no es un hombre, no es un hijo de Adám, y por consiguiente no decepcionará a quien cree en Su palabra, y tampoco cambiará de idea en el camino a dar cumplimiento a la sentencia. Bil'ám extrapola demasiado lejos. Argumenta indicando claramente que no hay cómo anular la posición especial de Israel ante el Creador, o más en general, que no hay modo de modificar ninguna sentencia de lo Alto. Y ello es terrible. Desde la necesidad de disculparse ante Balák por el fracaso evidente, él niega la fuerza de la Teshuvah, de la plegaria, y desdeña el fundamento que dice: Aún si una espada filosa está apoyada ya sobre su cuello, no pierda el hombre la esperanza de que la Misericordia produzca un vuelco repentino.
Hasta el punto en que la Torah lo enfrenta a una trampa numérica, para que vean y teman y no incurran más en herejía: el verso entero "No es un hombre Hashém que decepcionará, ni un hijo de Adám que cambiará de idea; ¿acaso El dijo y no hizo, o se pronunció y no cumplirá lo que dijo?", tiene valor numérico 2179, igual como otro verso que da testimonio de que (Shemot-Ex. 32,14) "Y cambió de idea Hashém acerca del mal que habló de hacer a Su pueblo". Aparentemente, no sólo un hombre cambiará de idea, sino que también el Creador endulzará su sentencia como respuesta a la Teshuvah, a la enmienda, a la expiación (y valga la diferencia, también al revés). "Y cambió de idea Hashém acerca del mal" vale 520, como la palabra "sajár", retribución: Hashém muda incluso de extremo a extremo Sus sentencias, a modo de "retribución" por el arrepentimiento y el abandono del mal, la expiación, la rectificación, las mitsvót, el caminar con inocencia del hombre ante El.
¿Y cuál es el fiel de la balanza que volteará un sistema perceptible como lo ve Bil'ám en uno que se experimenta descripto por Israel, desde una conducción basada en el rigor de la ley y el sino y el destino inmutables, hasta la que determina que "no hay sino para Israel" y nunca pierdas la esperanza en ninguna situación porque nunca estás perdido? Acude a nosotros otro 2179 (bonito número el primo 327 de la serie) - (Devarím-Deut. 15,11): "Abrir abrirás tu mano a tu hermano, a tu pobre, y a tu menesteroso". Esto es: si tú eres la respuesta que piden tu hermano en desgracia, los pobres de tu ciudad, y quienes tienen menester de ayuda en tu derredor, también para tí estará reservada una respuesta dulce y digna cuando comprendas que también eres en el fondo pobre y menesteroso, que en realidad siempre comiste gratis, sin importar qué crees haber invertido en tu sustento. La acción recta y acertada enmienda al pensamiento, y la buena intención representa piedra fundamental para la redención. Sólo reconoce y apégate a la verdad, piénsate desde dentro de ella, y te salvarás del destino de los malvados. Y cuando te veas victorioso, agradece por ello con el corazón completo, y sólo desde un corazón completo y lleno y fiel hallarás oportunidad segura de "bajar la guardia" conciente; porque la Torah, la conexión buena, latirá en tu corazón inaugurándote, renovándote siempre como quien se sumerge en la mikveh, como quien nace.

בלק עליה ה

בלק עליה ה, הוד בשבוע. במ' כג,יט: "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה".

בלעם, מסכן, הוא רק רוצה לקלל, ואינו מצליח כי אם לברך. כמו בסיפור של הדובי לא-לא, שבו ברגע שהוא כל כך צריך להשיב בחיוב לכל הצעת עזרה, מתוך הרגל רק "לא" יצא מפיו, גם בלעם עומד המום מול הדברים שבקולו של עצמו הורסים את חלומותיו של עושר וכבוד. אך דבריו אינם ברורים; אף שהארס שלו מנוטרל משמים, עדיין נשקפת תפיסת העולם והחיים שלו בדבריו.
האל אינו איש, אינו בן אדם, ובכך גם לא יאכזב את המאמין בדברו, גם לו ישנה את דעתו לעת קיום הגזרה. הרחיק לכת בלהסיק מסקנות. כך הוא טוען בדברים האומרים בברור שאין איך לבטל את מעמד עם ישראל בפני בורא עולם, או מתוך נקודת מבט אחרת, שאין איך לשנות שום גזרה. וזה נורא. מתוך הצורך להתנצל בפני בלק על הכישלון, הוא מכחיש את כח התשובה, את כח התפילה, את העיקרון האומר: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל יתיאש האדם מן הרחמים. 
עד כדי כך שהתורה מפנה אליו תחבולה מספרית, למען יראו וייראו ולא יזידון עוד: "לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה", כל הפסוק, שוה בגימטריה 2179 , בדיוק כמו פסוק אחר המעיד [שמ' לב,יד] "וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו". כנראה, לא איש בלבד יתנחם, אלא שגם בורא עולם ימתיק את גזר דינו כתגובה לתשובה, לתיקון, לכפרה (וכן, להבדיל, להפך). "וינחם י-הוה על הרעה" שוה 520 כמו "שכר": ה' משנה אף מקצה אל קצה את גזרותיו, בתור "שכר" לתשובה, לכפרה, לתיקון, למצוות, להליכת תמים לפניו.
ומה לשון המאזניים אשר יהפוך את צביון המערכת מזו של בלעם לזו של ישראל, את ההנהגה מזו של  דינים ומזל וגורל בלתי הפיכים לזו הקובעת אשר "אין מזל לישראל" ואל תתיאש בשום מצב כי אף פעם אתה לא אבוד? עוד פעם 2179 (מספר יפה, הראשוני מס' 327) לעזרנו (דב' טו,יא): "פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך". זאת אומרת: אם אתה תהיה התשובה המתבקשת לאחיך בצרה, לעניי עירך ולאביון אשר בסביבתך, גם לך תהיה תשובה הולמת כאשר תבין שגם אתה עני ואביון, שבעצם תמיד אכלת בחינם לא משנה מה נראה לך שהשקעת לפרנסתך. המעשה התקין מתקן את המחשבה, והכוונה הטובה מהוה אבן יסוד לישועה. רק תודה באמת, תחשוב את עצמך מתוכה, ותינצל מגורלם של רשעים. וכשתנצח, תודה על כך בלב שלם, ורק מתוך לב שלם ונאמן תהיה זכאי להרפות; כי התורה, החיבור הטוב, תפעם בטבעך.

Balák, aliah del miércoles, Netsaj en la semana

Balák, aliah del miércoles, Netsaj en la semana. Bamidbar-Num. 23,8: "Qué maldeciré que no ha maldecido El, y sobre qué arrojaré furia que no haya enfurecido a Hashém".
Bil'ám se puso a sí mismo en problemas: por un lado, tiene la oportunidad de encaramarse en gran riqueza y honor de parte de Balák rey de MoAb, bajo condición de que maldiga eficazmente a Israel. Por otro lado, sabe que sólo lo que Hashém ponga en su boca, le será dado decir. Y se explica a sí mismo: "Qué maldeciré que no ha maldecido El, y sobre qué arrojaré furia que no haya enfurecido a Hashém", que vale 660. Tanto "El" (el nombre que se escribe Alef-lamed), que designa al Jesed-Piedad divino, como el nombre "Hashém" (que se escribe iod-hei-vav-hei) de la raíz de Binah-Entendimiento, constituyen condición y marco para su capacidad de incidir en la realidad; exactamente lo que expresa otro 660 (Tehilim 56,11): "en E-lokím alabaré la palabra, en Hashém alabaré la palabra" (curiosamente, "alabaré", "Ahalél" en el original, tiene valor 66), que alabaremos a Hashém ante los rigores y las dádivas por igual, desde el conocimiento íntimo y fundado de que todo tiene al Bien por origen y finalidad última, que todo es para bien y para bendición; y aún cuando uno se quiebra bajo el peso del yugo por un instante, (Shmuel2 22,7) "Desde mi pena-estrechez, llamaré a Hashém" ("batsár lí Ekrá Hashém" = 660). Toda una proclama de sumisión completa frente al Creador, y paradójicamente, en esta sumisión se halla la sustancia del Netsaj-Victoria (de igual modo que enseñan Pirkei Avót "quién es el fuerte, el que conquista a su instinto").
Y más en detalle, "Qué maldeciré que no ha maldecido El" ("mah Ekáv lo kabáh El") vale 317 como el "ieUsh" (la desesperanza, decepción) de Bil'ám desde el conocimiento claro de que "y Hashém camina delante vuestro" ("vaHashém holéj lifneijém" = 317), y aún de sentir (Bereshít-Gen. 32,4) "ángeles delante suyo" ("malAjím lefanáv") cuidando su boca para que no intente decir sino lo que Hashém ponga en su boca. "y sobre qué arrojaré furia que no haya enfurecido a Hashém" ("umah ez'ám lo za'ám Hashém") resume el procedimiento en su valor 343 equivalente a "Y dijo E-lokím" ("vaiómer E-lokím"), la expresión de cuya repetición toma forma la creación física ("guéshem", "materia", también vale 343); y entonces (Tehilim 133,1) "he aquí cuán bueno y agradable" ("hineh mah tov umah na'ím" = 343) que no tienen los malvados manos sino cuando nosotros les damos fuerza (no lo quiera Hashém) con nuestros actos. ¡Alerta viva! Si no rendimos al mal nuestras fuerzas (si no compramos mal, si no negociamos con el mal, si no nos dejamos tentar...), no tendrá ningún mal con qué tocarnos siquiera.

בלק עליה ד

בלק עליה ד, נצח בשבוע. במ' כג,ח: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם י-הוה". 

בלעם נכנס לתסבוכת: מחד, יש לו הזדמנות לעלות על הון וכבוד רב מאת בלק מלך מואב, אך בתנאי שיקלל את ישראל. מאידך, הוא יודע שרק מה שה' ישים בפיו, זה הוא ידבר. והוא מסביר את עצמו: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם י-הוה", השוה 660. גם "א-ל", בחינת חסד, וגם שם הוי"ה משורש בינה, מהוים תנאי וגדר ליכולתו להשפיע; בדיוק מה שנמצא ב660 אחר [תהי' נו,יא]: "בא-להים אהלל דבר, בי-הוה אהלל דבר", שנהלל את ה' גם על הדינים וגם על החסדים, מעצם הידיעה אשר הכל לטובה ולברכה; ואף כשנשברים תחת העול לרגע, (ש"ב כב,ז) "בצר לי אקרא י-הוה", גם 660. לשון הכנעה שלמה אל מול בורא עולם, שם מהות הנצחון (כדוגמת איזהו גיבור, הכובש את יצרו).
וכן בפרט, "מה אקב לא קבה אל" שוה 317 , כמו "יאוש" מתוך ידיעה ברורה אשר דברי משה "והוי-ה הלך לפניכם", וכן כמו "איזהו חכם הלומד מכל אדם", ואף כמו "מלאכים לפניו" השומרים את פיו לבל יאמר כי אם את אשר ישים ה' בפיו. "ומה אזעם לא זעם י-הוה" משקיף את כל המהלך בערכו 343 , המצביע על "ויאמר א-להים" = "הנה מה טוב ומה נעים" שאין לרשעים ידיים אלא אם כוחות להם אנו גוזרים על עצמנו חלילה.